ספר זה כולל כמה מיצירות מופת של הפרוזה הרוסית הקצרה שנכתבו החל מאמצע המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה־20. הסיפורים והנובלות שנכללו בקובץ נכתבו בזמנים שונים, במצבים חברתיים ותרבותיים שונים ובידי מחברים הנבדלים מאוד זה מזה בהשקפת עולמם ובדרך כתיבתם. עם זאת, היה למחברים האלה גם דבר מה משותף: כולם השתייכו למסורת ספרותית רצופה אחת הקרויה “הריאליזם הרוסי”.

את הקובץ פותחים סיפורים נבחרים של מייסד הז’נר של הסיפור החברתי־הפסיכולוגי הקצר בספרות הרוסית איבן טוּרגֶניֶיב. בהמשך יקרא הקורא את הנובלה “נפש כנועה” מאת פיוֹדוֹר דוסטוייבסקי, המתארת את הדיאלקטיקה הקיומית־הטרגית של מעמקי הנפש האנושית שבה מתנגשים ומשתלבים האהבה והשנאה, השאיפה לחירות והשתלטנות, הכמיהה לאלמוות והמודעות לשליטת המוות בעולם הזה. בקובץ נכללו גם שני סיפורים של אומן הפרוזה הקצרה אנטון צ’כוב, המוכר לקורא העברי; סיפורים נבחרים של וְוסֵווֹלוד גַרשׁין, הידוע בישראל פחות מצ’כוב, אך במובנים רבים הקדים אותו וגם היה מורו; אסופה זו כוללת גם סיפורים של סופרים מקוריים, ממשיכי דרכו הספרותית של צ’כוב: מקסים גוֹרְקי, אלכסנדר קוּפּרין וליאוניד אַנדרֵיֶיב.

הסיפורים והנובלות, שאותם ימצא הקורא בספר הזה, מאפשרים לו להתבונן בעולם אומנותי מיוחד במינו, שהוא בו־בזמן הן זר לו, משום שהוא נולד מתוך מציאות חברתית ורוחנית שאינה מוכרת לו, והן קרוב לו, משום שהיופי אינו מזדקן ומשום שמבטאיו חשבו על אותם דברים חשובים שעליהם גם הוא חושב.