תיאור:
על רמון רדיגה (1923-1903) אומר ז'אן קוקטו "יצירתו היא נעורים נצחיים" שני הרומנים שהספיק לכתוב, ואשר כונסו בכרך זה :. "השטן שבגוף" ו"הנשף של הרוזן ד'אורז'ל ", עוררו שערוריות בהתפרסמם, אחרי מלחמת העולם הראשונה, והושתק זמן רב הוא מפאת "פגיעתם" בתקינות פוליטית פטריוטית רווחת, והן בשל זלזול ביכולת של נער מתבגר לכתוב ספרות ראויה. ואולם בחלוף השנים הגיע תורם לזכות בהערכה, והם נמנים היום על יצירות מופת של ספרות הצרפתית. "אורו של רדיגה, "אומר ז'אן קוקטו," שב לזרוח עשרים שנה לאחר מותו ושוב לא יכבה. "
ובאפילוג לרומן "שטן שבגוף" אומרת רדיגה :. "אין ספק, במקרה הנוכחי, חש מחבר מבוכה מה בראותו עצמו נהפך לילד פלא ואולם, (תיסלח לי חוצפתי) כלום אין זו אשמתם של כל מי שמבקש לראות נס, כדי לא לומר מפלצתי, במילות תמים אלו: רומן שנכתב בגיל שבע עשר אמר נדושה הוא, לפיכך, אמת שאין לזלזל בה, כי על מנת לכתוב צריך שיהיה חיים מאחוריך אך הייתי רוצה לדעת, באיזה גיל מותר לנו לומר: ". חי" .. זמן עבר מוחלט זה, האין הוא מקפל בתוכו בהכרח, על פי ההיגיון, את המוות? לעניות דעתי, אני סבור שבכל גיל, למן הגיל הרך ביותר, חיינו ואנו מתחילים לחיות בעת ובעונה אחת. מכל מקום, איני סבור שעזות מצח היא מצדי, לעמוד על זכותי להשתמש בזיכרונותיי משנותיי הראשונות , בטרם תגיע אחרון. לא שאנו מטילים דופי בקסם רב עצמה שבדיבור על שחר עולה, בערבו של יום נאה, אבל, שונה ככל שיהא, יש גם עניין, ולאו דווקא קטן מזה, לדבר על שחר מבלי להמתין לרדת הלילה. חשבתי, אגב, שבמהלך מלחמה, השיב נעורים לעצמם מעט מכבודם אבוד. כלום דבר של מה בכך הוא? מפני שיש, אם מהרהר בכך קמעא, מידה לא מועט של בוז לאנשים צעירים, בעצם פליאה על שאחד מהם כותבים רומן. "
מחיר: 84.00 ₪