מעולם לא חלמתי להיות סופר. או להיות במאי. מורה ליוגה זה בכלל היה להזויים, ואם מישהו היה אומר לי שאנחה סדנאות ליצירת שינוי באמצעות כתיבה, הייתי צוחק.

זה קצת מוזר שהגשמתי מלא חלומות, אבל אף אחד מהם לא היה שלי. לפעמים אני חושב שבכלל אין לי שום חלום. יש לי רצונות, זה כן. אבל הם תמיד סותרים. חלום לעומת זאת הוא חד משמעי, וחד משמעי יכול להיות רק אחד – אושר נניח, אבל נראה לי שזה מה זה חלום אידיוטי להיות מאושר.

החלום היחיד שאי פעם חלמתי היה להתחתן ושתהיה לי משפחה. כשזה הגיע שמחתי יומיים, ואז החלום נהיה אחר. להסתדר טוב עם אשתי, להיכנס להריון, להצליח בחינוך הילדים, לעשות אקזיט, אם לא כלכלי אז לפחות רוחני. ביאס אותי להבין שהגשמה של חלום בעצם מייצרת המון עבודה, או ליתר דיוק, הגשמה של חלום היא רק תחילת העבודה.   זה הספר השביעי שלי, המיטב שלי, האוסף, השופרא דה שופרא, הניקטור של הניקטור של ספריי הקודמים ועוד מלא קטעים חדשים.