לְאַחַר שֶׁהִתְיַתְּמָה מֵהוֹרֶיהָ בְּגִיל חָמֵשׁ, נִשְׁלַחַת הַיידִי עַל יְדֵי דּוֹדָתָהּ לָגוּר עִם סָבָהּ בְּהָרֵי הָאַלְפִּים הַשְּׁוֵיצָרִיִּים. הַסָּב הַמִּתְבּוֹדֵד וְהַזָּעוּף מִתְקַשֶּׁה בַּתְּחִלָּה לְקַבֵּל אֶת נֶכְדָּתוֹ הַתּוֹסֶסֶת, אַךְ אַט אַט נִכְבָּשׁ בִּקְסָמֶיהָ. הַיידִי מִצִּדָּהּ מִתְאַהֶבֶת בִּמְהֵרָה בַּנּוֹפִים הַמַּרְהִיבִים, בַּטֶּבַע הָרַעֲנָן וּבְחַיֵּי הַכְּפָר הַפְּשׁוּטִים, וּמִתְיַדֶּדֶת עִם הַתּוֹשָׁבִים וּבְעִקָּר עִם פֶּטֶר, רוֹעֵה הָעִזִּים הַצָּעִיר. אֲבָל יוֹם אֶחָד חוֹזֶרֶת הַדּוֹדָה וְלוֹקַחַת אֶת הַיידִי לָעִיר פְרַנְקְפוּרְט כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ בַּת לְוָיָה לִקְלָרָה, יַלְדָּה חוֹלָנִית בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים. אָמְנָם הַשְּׁתַּיִם הוֹפְכוֹת מִיָּד לַחֲבֵרוֹת טוֹבוֹת, אֲבָל הַחַיִּים בָּעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַסּוֹאֶנֶת אֵינָם קַלִּים עֲבוּר הַיידִי, הַזְּקוּקָה לָאֲוִיר הַצָּלוּל וּלְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימוֹת. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִיא נִתְקֶפֶת בְּגַעְגּוּעִים עַזִּים לַבִּקְתָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבֶּהָרִים וְלַסַּבָּא שֶׁלָּהּ, וְרוֹפֵא הַמִּשְׁפָּחָה מַזְהִיר שֶׁאִם הִיא לֹא תִּשָּׁלַח הַבַּיְתָה מִיָּד, הִיא עֲלוּלָה לִפֹּל לְמִשְׁכָּב וּלְאַבֵּד אֶת שִׂמְחַת הַחַיִּים.