תיאור:
עפרה צימבליסטה הייתה אמנית ישראלית מזן אחר בסצנה המקומית. את הצלחתה מדדה לא בתערוכות מוזיאליות אלא דווקא בהצבת פסליה במרחבים ציבוריים. פסליה דיברו בעיקר לקהל הרחב, לאו דווקא לחובבי ומביני אמנות, והקהל הקשיב ואהב. היו גם תערוכות מוזיאליות, אבל בזיכרון הקולקטיבי ייחרתו הפסלים שהציבה במרחב הציבורי במקומות שונים בארץ ובעולם.
יצירתה ההולכים הוצבה על סלע בטבורו של גן התעשייה תפן עם הקמת המוזיאון הפתוח ב-1987, והיא מלווה אותנו מאז. ההולכים ימשיכו ללכת על הסלע גם אחרינו, אמרה צימבליסטה ב-2006, כאשר הצבנו מחדש את יציקות הברונזה של הדמויות על הסלע. והיא צדקה.
ייחודה של צימבליסטה מתבטא ביכולת ההצבה שלה - הדמויות המפוסלות שבות ומוצבות במיקומים משתנים. עבודת ההצבה שלה דמתה לעבודתו של כוריאוגרף. אותה להקת פסלים מעלה בכל פעם מופע חדש ושונה המותאם לתנאים של מקום ההצבה. יכולת ההצבה המושלמת שלה באה לידי ביטוי גם בהצבתם של הפסלים בסטודיו שלה באשדוד. הצבה זו משוחזרת בתערוכה הנוכחית במוזיאון הפתוח בתפן, והיא מייצגת את האופן שבו הפסלים נותרו מיותמים בסטודיו באשדוד לאחר מותה.
בספר המלווה את התערוכה כותב ד"ר גדעון עפרת, שליווה את יצירתה של צימבליסטה שנים רבות, על מקורות ההשראה של האמנית. מאיה בז'רנו וחיים מאור, שהיו שניהם מודלים לפסליה, תיעדו בכתב את חוויותיהם. נרין צימבליסטה, נכדתה, ומיה דודל כתבו על פסלי הבגדים של צימבליסטה, קבוצת הפסלים האחרונה שיצרה. תמר הורוביץ ליבנה, אוצרת המשנה של המוזיאון הפתוח בתפן, ייחדה את מאמרה לפסל ההולכים, ומאמרי שלי מבוסס על מחקר בנושא השפעתן של יצירות אמנות במרחב הציבורי על הקהל. בספר מופיעים תצלומים מרהיבים של פסליה של צימבליסטה, חלקם פסלים הממוקמים דרך קבע וחלקם מתוך תערוכות במוזיאונים, בפסטיבלים ובאתרים שונים בארץ ובעולם.
וסילי קנדינסקי כתב בספרו על הרוחני באמנות: "ככול שהכחול מעמיק יותר כך מרבה הוא יותר לקרוא את האדם לאין סוף [...] בהעמקה חזקה מאוד מפתח הכחול את יסוד השלווה [...]". עפרה, שאהבה את הכחול, זכתה לשלווה אחרי שנים ארוכות של יצירה מופלאה, והקהל ימשיך ליהנות מתוצרי כישרונה ומפרי עמלה.
מחיר: 179.00 ₪