״לילה אחד נשארו שניהם ערים עד השעות הקטנות, והביטו, כל אחד ממקום מושבו, בירח המלא וברקיע הלילה הכחול העמוק, שהכוכבים פיזרו בו אבקת מאורות כסופה. כמה פעמים הצטלבו מבטיהם. כמה דיאלוגים דמיוניים טוו ביניהם חוטים, שהיו בלתי נראים אבל הרטיטו את החלל שבין שני עברי הסיפון, ואין ספק שהתקיימו, ולא רק בדעתה. היא רצתה שיבוא לשבת לידה, אבל הוא לא בא. ואולי עדיף כך. ואולי כל היקום בוכה על הייתכן שנגדע.״

מִילָה, צעירה כפרית, מסתלקת מנתיב החיים המוכתב מראש, ומשאירה מאחוריה את משפחתה האהובה ואת חתנה המיועד. כך נפתח הספר, והוא ממשיך ומלווה חמישה סיפורי חיים שזולגים זה אל זה ומתמשכים זה מזה, משלהי המאה החמש עשרה ועד לעתיד הלא רחוק, בשלושה קצוות עולם. ממִילה אל גּבריאל, המשורר ואיש הדרך; מגבריאל אל גיֹומָאר, בעלת החזיונות המחפשת את אחותה האבודה; מגיומאר אל שולמית, המנווטת בעולמה הפנימי בין עיתות חירום לשגרה; ומשולמית אל אינֶס, המתאמצת לשרוד בימים של מגפה מסתורית הפוגעת במעגלי האֵמון שבמוח, תחת משטר כוחני ואכזר, בעיר בצורה.

עלילות הפרקים של השנים הבאות מתרחשות בעולמות ספק מוכרים וספק זרים, בעבר ועתיד המוגדרים ברפיון, וקשרים סמויים וגלויים מסמנים את התנועה המתמדת בין גלגולי החיים, בין קטיעה להמשכיות. בכתיבה לירית, רגישה וחדה מציירת מיכל ברנע־אסטרוג פורטרט יפהפה של אנושיות, של קרבה ובדידות, של פגיעה והתעלות ושל האפשרויות האינסופיות לסבל ולחסד.

ד״ר מיכל ברנע־אסטרוג היא סופרת, חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם, וראש התוכנית התלת־שנתית לגישת האקומי בישראל. "השנים הבאות" הוא ספרה הרביעי.