ואלי אריקסון הוא דוגמה מהלכת לתסמונת הילד האמצעי – לא מוערך, לא מובן, שקוף. הוא דווקא בסדר עם זה. באמת. העובדה שלא רואים אותו משרתת אותו היטב בשלב זה של החיים.
הוא עובר להתגורר בגרין ואלי במטרה להישאר מתחת לרדאר לאחר שספג מהלומה ששינתה את חייו ופגעה בליבו ובאגו שלו. הדבר האחרון שהוא מחפש זה אישה שתחמם לו את המיטה. 
עד שאחת מפילה אותו למזרן ומטלטלת את עולמו.
מרגרט אוניל היא בת יחידה שמנהלת חיים מוגנים. היא רגילה להיות פרח קיר. היכולת שלה להשתלב ברקע היא זו שמאפשרת לה לשמור על האנונימיות שלה ככתבת הרכילות של המקומון 'גרין ואלי לדג'ר'.
מאז שמשפחת אריקסון הגיעה לעיר היא מלאת השראה, בעיקר אם מביאים בחשבון את התוספת החדשה ביותר. ואלי אריקסון הוא ההגדרה של ממתק לעיניים – חתיך הורס, שרירי ומרשים – מה שמספק לה הרבה חומר לכתוב עליו.
ככל שמגי מתבוננת יותר, היא מבינה שהיא רוצה דברים שעליהם היא קראה רק ברומנים רומנטיים.
היא מעריצה את ואלי מרחוק ומסתפקת בזה, עד שדרכיהם מצטלבות, והיא מוצאת את עצמה בטריטוריה לא מוכרת – בלי הגדרות, בלי הבטחות, הרחק מאזור הנוחות שלה.
האם הסידור הזה יוציא אותה לבסוף מהקונכייה שלה, או שמא ליבה ייפגע מהפלישה הוויקינגית?