את ערב השנה החדשה הייתי אמורה לבלות בבית. התוכנית הייתה לשתות הרבה שמפניה ולקבל כמה החלטות שבוודאי יתגלו כגרועות בעתיד. במקום זה מצאתי את עצמי בחדר בית מלון בדרום קליפורניה.

ולא הייתי לבד.

הייתי בחברתו של נוסע נוסף שנתקע שם, בחור בשם כריסטיאנו. בילינו לילה אחד יחד – נאלצנו לחלוק חדר בגלל סופת שלגים שבעקבותיה בוטלו הטיסות שלנו והשתנו חיינו.

החיוך שלו עם גומות החן, הנשיקות שלו שהבעירו בי אש, והשנינות המקסימה שלו היו הסחת דעת זמנית מהכאוס של אותו יום ושל השנה שעברה.

עם עלות השחר התכוננתי לחזרה הביתה. שכרתי רכב, תכננתי על המפה את המסע של 4,424 הקילומטרים שלפניי וארזתי את המזוודות שלי.

ואז כריסטיאנו התעקש להצטרף אליי. גם הוא היה צריך להגיע הביתה וסירב להניח לי לנהוג לבדי את כל המרחק הזה. הוא אמר שזה מסוכן.

הנסיעה מחוף לחוף עם גבר זר ולוהט הייתה אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר בחיי. ההתאהבות בו הייתה ללא ספק אחת הנועזות שבהן. אבל חשיפת הסודות שלו הייתה המאתגרת מכולן.

והאמת שנגלתה לי עמדה לטלטל את שנינו.