אם לא קשה מספיק להיות הבחורה היחידה בנבחרת הפוטבול של הקולג', עכשיו המאמן החליט לצוות לי את זיק קולינס בתור שותף לחדר – שחקן שחצן והחבר הכי טוב של אחי, שלא ראוי לתואר הזה כבר שנים.

הבעיה היא שהוא מדליק אותי באותה מידה שהוא מעצבן אותי.
אני שונאת אותו ובצדק – ולעולם לא אתן לו לשכוח את הסיבה.
הוא חושב שבגלל שגדלנו יחד, התפקיד שלו הוא להגן עליי, אבל הוא רק מפריע לי, מחליש אותי ומוציא אותי מדעתי.
אני אומרת לו שאני מסתדרת לבד, ואני עושה הכול כדי להעביר את המסר לו ולשאר האומה שצופה בבחורה היחידה בפוטבול מכללות.

לחץ לא משפיע עליי. העובדה שבוחנים כל צעד שלי בשבע עיניים? אני עומדת בזה בקלילות.
אבל לחלוק קירות דקים מאוד עם זיק קולינס? לזה שום דבר לא הכין אותי.
וככל שאנחנו נאלצים להיות יחד, כך אני מתקשה יותר לזהות את הגבול הדק שעובר בין לשנוא אותו... ולרצות אותו.