ועצת בית הספר לא אמורה לכתוב ספרים על סקס.
זה נחשב מעשה "לא מוסרי” והיא עלולה למצוא את עצמה מפוטרת.
למזלכם, מוסר מעולם לא היה הצד החזק שלי.
אחרי שנים שבהן ניסיתי לעורר את חיי המין שלי, הרמתי ידיים והתחלתי לכתוב יומן.
יכול להיות שבעלי החתיך, הקריר והחנון פשוט לא מסוגל להפגין תשוקה בעוצמה שעליה חלמתי. אחרי הכל, האקסים שלי - גלוח ראש שהתגייס למארינס וסיים את הקריירה כעבריין על אופנוע, רוקר פאנקיסט עם פני תינוק בכלא ונגן בס בהרכב האבי-מטאל - היו מלאים בקעקועים ובטסטוסטרון מכף רגל ועד ראש, ממש כמו הגברים ברומנים הרומנטיים האהובים עליי.

אז אם אני לא מצליחה למצוא תשוקה כזו בחיים האמיתיים, מותר לי לפחות לכתוב עליה, נכון?
אף אחד לא צריך לדעת. זה יהיה הסוד שלי.
ותנחשו מה? בעלי קרא את הכל.
בסערה שכולה שיכרון כוח ועצות נוראיות מחברתי הטובה יותר (שגם היא פסיכולוגית!) התחלתי לבדוק את הגבולות שלו - וכתבתי קטעי מין בדיוניים שנועדו לגרום לבעלי לשנות את התנהגותו.
ברוב המקרים הוא הגיב בדיוק כמו שרציתי... חוץ במקרים שלא.