איוון אוסוקין בן עשרים בלבד, אך כבר נראה לו שנכשל ובזבז כל הזדמנות שקיבל: הוא נשר מבית הספר, איבד את ירושתו בהימור בודד ברולטה וכעת אנו צופים בו נפרד מאהובתו. מיואש, אוסוקין ניגש לקוסם ומבקש ממנו לחולל נס: לאפשר לו לשוב לעבר מבלי לשכוח את שגיאותיו, על מנת שיוכל לתקן את מצבו העגום. מה אם כל דבר שאנו עושים, כולל קריאה בספר זה ברגעים אלו ממש, יחזור על עצמו שוב ושוב כתקליט שבור, כמעגל מחזורי שאין ממנו מוצא? החיים הם מלכודת דבש: הם נראים כהתגלמות החופש, אך בפועל אנו שבויים בתבנית – מתאר אישיותי המשכפל לעד את אותו הדבר. 

אוספנסקי, פילוסוף ואזוטריקאי, לוקח אותנו בנובלה היחידה פרי עטו אל מציאות לא ודאית; מציע להימלט מן המעגל אל מקום שבו אין תסריטים: אל מעוז החירות האנושית. לפי ספר זה, יצירה פולחנית שעוברת מיד ליד זה מאה שנים, הווייתנו היא המשרטטת את הנתיב של העתיד לקרות, ולא מה שהוכתב לנו. היכונו לשעת קריאה בלתי נשכחת; לפניכם יצירה המבקשת לערוך מהפכה בחיים.

פטר דמיינוביץ' אוספנסקי נולד בשנת 1878 במוסקבה למשפחת אמנים ואינטלקטואלים. בצעירותו סירב לרכוש השכלה פורמלית, עבד כעיתונאי והיה לאוטודידקט ששאב את ידיעותיו ממסעותיו בעולם. הוא גילה עניין רב בתאוסופיה והיה לתלמידו של המורה הרוחני והמיסטיקן גיאורג גורדייף, מרגע שהצטלבו דרכיהם ב־1915. ב־1924 היגר אוספנסקי ללונדון וניתק קשר עם גורדייף, אך בשארית חייו המשיך לפתח באופן עצמאי את תורתו של גורדייף ואת הפרקטיקות שלו לפיתוח המודעות האנושית. אוספנסקי הרבה לכתוב והנחה קבוצות לימוד של "הדרך הרביעית" – תורתו של גורדייף. בלונדון נאספה סביבו עדת מאמינים והוא אף ייסד מרכז לימודים. בשנותיו האחרונות התגורר בניו יורק ובניו ג'רזי והִרבָּה להרצות וללמד את תורתו. לפני מותו שב ללונדון, ושם הלך לעולמו בשנת 1947.