היצירות המקובצות בספר הזה נכתבו בתקופה שצרפת היתה, אולי, מרכז העולם. הבה נדמיין מדינה שמייצרת ומתמלאת בזמן קצר רומנים מהפכניים, ציורים, בתי קפה, אופנה, מוזיקה קאמרית, חנויות, הוגי דעות, מכוניות ראשונות ותנועות אמנות לאין-ספור. אנו מתבוננים כעת ב"בל אפוק" או ב"מאה התשע-עשרה הצרפתית הארוכה" שנמשכה עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ואחריה. פריז פרחה והיתה למטרופולין מעוררת השתאות, ובה בעת לבירת הספרות. ב"חמישייה צרפתית" הועמדו זה לצד זה קולות ספרותיים מכוננים שהם ביטוי מרכזי לתקופת הזוהר של צרפת – רגע היסטורי וספרותי יחיד במינו שלא היה כמותו לפניו ואחריו. זוהי, אם נרצה, אנתולוגיה קאמרית הכוללת חמש יצירות קצרות ונדירות מאת סופרים ענקיים: אנטול פראנס, מרסל פרוסט, אונורה דה בלזק, אמיל זולא, ז'ול ורן. ב"נציב יהודה" מאת אנטול פראנס – טקסט מופתי על זיכרון, שכחה, ונגד אנטישמיות – נעקוב אחר ימי הזקנה של פונטיוס פילאטוס באימפריה הרומית, שבמהלכם הוא נזכר בתקופת שירותו בפלשתינה. ב"לפני הלילה" מאת מרסל פרוסט הצעיר, אישה על ערש דווי פותחת בווידוי על אהבה אסורה שהסתירה כל חייה. ב"הממריצים המודרנים", אונורה דה בלזק חוזה בטקסט נבואי ורווי תובנות את התדרדרותו העתידית של המערב בשל התמכרותו לאלכוהול, טבק, קפה וסוכר. ב"תמורת לילה של אהבה", אמיל זולא פורש סיפור טרגי ומותח על גבולות הנתינה של אוהב לאהבתו. ב"עיתונאי אמריקאי ב-2889", ז'ול ורן מפליג אל מחוזות הפנטזיה על אורח חייה של החברה המערבית בסוף האלף השלישי.