כשהוריה של ברונטה לב-בזלת יצאו אל ההרפתקאות שלהם, הם השאירו אותה מכורבלת בעגלה על מפתן ביתה של דודתה ביחד עם פתק קטן וקופסה של תה פריחת הענן. זה היה התה האהוב על דודה איזבל. "מחוות קטנות של התחשבות מהסוג הזה," היא נהגה לומר לברונטה, "הן מה שמבדיל בין אנשים אדיבים לבין כל היתר."
"היא אמרה לי תמיד שעלי לשאוף להיות אדיבה כמו ההורים שלי. לכן במשך תקופה מסוימת נהגתי לשאת פנקס קטן ולרשום את המשקאות החמים והקרים, הפירות, הממתקים וטעמי הגלידה האהובים על כל מי שפגשתי. ככה, כשאהיה גדולה ואנטוש את התינוק או התינוקת שלי במבואת הבניין של מישהו אחר, אקפיד להוסיף גם דוגמית מהפינוק האהוב עליו בתוך העגלה."
חייה של ברונטה אצל דודה איזבל מתנהלים על מי מנוחות ובלי שום הרפתקאות מיוחדות, תודה רבה. אך הכול משתנה כשמגיעה חדשה מרעישה: הוריה נהרגו מאש תותחים של ספינת שודדי ים. כעת על ברונטה להוציא לפועל את צוואתם ולצאת לבדה למסע רב סכנות שבו תצטרך לאתר את עשר דודותיה ולחלק להן מתנות מיוחדות.
כך, חמושה בתיבה מלאה במתנות משונות, בהמון שכל ישר ובלא פחות עקשנות, יוצאת ברונטה לדרך. היא תתמודד בדרכה הייחודית עם דרקונים, עם בלשים ועם שודדי ים – ועם החשד ההולך וגובר שלהרפתקה שלה יש גם משמעות נסתרת.