"כתיבה מבריקה", הוושינגטון פוסט

נערה צעירה, סקרנית ומוכשרת מתאהבת במורה הכריזמטי שלה. היא בת 15, הוא בן 42. אולי קראנו סיפורים כאלה, אבל מעולם לא קראנו אותם כך.

הקשר בין ונסה ויי וג'ייקוב סטריין קורה ומתפתח, לובש ופושט צורה, בין אהבה לניצול, בין אשליה למציאות. שבע עשרה שנה אחרי, היא עוד מאמינה שהייתה האחת שלו. גם כשעדויות של תלמידות אחרות מצטברות, גם כשסטריין נחקר שוב ושוב ומורחק מבית הספר, גם אז היא עוד מאמינה. והאמונה הזו משאירה אותה מאחור.

"גם אני משתמשת לפעמים בביטוי 'ניצול מיני' כדי לתאר את מה שהוא עשה לי, אבל מהפה של מישהו אחר זה תמיד נשמע מכוער... זה מבטל את כל מה שקרה. זה מבטל אותי ואת כל הפעמים שרציתי את זה, שהתחננתי. החוקים לוקחים את כל מה שהיה ביני לבין סטריין לפני שמלאו לי שמונה עשרה וקוראים לזה אונס – אנחנו אמורים להאמין שביום הולדת שמונה עשרה מתחולל קסם? הרי זה תאריך אקראי לחלוטין".

תוך שאנו נעים לסירוגין בין סיפור הפיתוי והיחסים מנעוריה לבין ההווה העכור של חייה, מעלה ונסה האפלה שלי שאלות מהותיות על זיכרון ופוסט טראומה, יחסים בין גברים ונשים והשינוי שחל בהם. זהו רומן מפעים ומלא כישרון, מעורר מחשבה, ואולי יותר מכל אלה – רומן המגדיר תקופה.
ונסה האפלה שלי הוא ספרה הראשון של קייט אליזבת ראסל, שזכה לשבחים, כיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ונמכר לתרגום לעשרות מדינות.