לפעמים העבר לועג לך. תארו לכם את אֶבָּה, יושבת מול מיקרופון ולא יודעת מה לומר. פעם היא היתה גורו הזוגיות של שוודיה, אבל עכשיו? אחרי הגירושים שלה? מי ירצה להקשיב ברדיו לעצות הרומנטיות שלה?

לפעמים גם ההווה צוחק עלייך. כי הנה אֶבָּה מתבקשת לכתוב כתבה על זוגיות ארוכת שנים. מה לה ולזה עכשיו? ומצד שני, איך תוכל לסרב? היא זקוקה לכסף, ועל כן נוסעת לכפר דייגים קטן, שם תפגוש את ורוניקה, שהתאלמנה לאחר שישים שנות נישואים. היא ודאי תוכל ללמד את הקוראים משהו על זוגיות מוצלחת.

אלא שדווקא המפגש הזה מוליד רגע מפתיע של כנות. ורוניקה הקשישה אינה מעוניינת כלל לדבר על בעלה המנוח. היא בהחלט אהבה אותו, זה נכון, אולי כמו שאישה אוהבת את התבשיל הכי מוצלח שלה, אבל לזיכרון דרכים משלו: ורוניקה רוצה לדבר על בּוֹ – אהבת נעוריה המתוקה, המסעירה, שנעלמה אך זִכרה מעולם לא נמחה.

אט-אט מה שהחל כריאיון מהוסס הופך לחברות בין שתי נשים, זו שלא רוצה לזכור וזו שלא יכולה לשכוח. זו שעתידה לפניה וזו שעֲבָרָהּ שוטף את כל עולמה, זו שסיימה הכול וזו שאולי תתחיל מחדש. אבל מי זו מי?

דבש פראי מאת שרה פבורן היה לרב-מכר בשוודיה, וזכויות התרגום שלו נמכרו עד כה לשמונה מדינות.