תיאור:
שלושה עשורים אחרי שתוּמרנה ופוּתתה על ידי סופר בעל שם כבן חמישים, והיא בת ארבע-עשרה בלבד, מתארת ונסה ספרינגורה את החותם שהותיר הקשר ההוא על חייה. בצעד אמיץ היא משיבה לעצמה את הסיפור שהופקע ממנה, והופכת אותו לראשונה לשלה, תוך שהיא בוחנת לעומק את מהותו של המושג "הסכמה".
בטקסט יוצא דופן, מניחה בפנינו ספרינגורה את העובדות המצמררות: כל המבוגרים שהקיפו אותה ידעו על המתרחש בזמן אמת. איש לא נחלץ להציל אותה, גם כשביקשה מפורשות או שידרה אותות מצוקה. רובם הסבו פניהם נוכח הניצול שהתרחש לנגד עיניהם.