“ברי,” הוא חוזר על שמי, לוקח את ידי ומצמיד את מפרקי אצבעותיי אל שפתיו. “אני אוון גלאגר.”

 

“אני יודעת מי אתה.”

 

הוא מחייך כאילו ציפה בדיוק לתגובה הזאת ממני. חצי עולם יודע מי הוא, אבל לא משנה כמה מפורסם הוא הפך להיות, על כמה שערים של מגזינים הוא יככב או בכמה תוכניות טלוויזיה הוא ישתתף, הוא תמיד יהיה הילד שכבש את החלומות שלי. הילד שגרם לי להאמין באבירים לבנים ובפיות. הילד שנתן לי תקווה כשלא הייתה לי אף תקווה.

 

הילד שהפר את ההבטחה שלו ושבר את ליבי.

 

כבר מזמן אינני אותה ילדה שאוון הכיר פעם, אך כשלילה גשום אחד מפגיש באופן צפוי בינינו, נראה שבכל מקרה אוון כבר אינו זוכר אותי. יש לי סיכוי לקבל לילה אחד איתו. לילה להחיות בו את כל הפנטזיות האסורות שלי.

 

 

 

בעוד ההצלחה שלנו כלהקה מגיעה לשיאה, אני הולך ושוקע לתוך אפלה. עם כל ההצלחה, הכסף, המעריצות וההופעות ברחבי העולם, משהו חסר לי, משהו בתוכי ריק ואינו מגיע לכדי מילוי. מפגש מקרי עם יפהפייה שחורת שיער ותכולת עיניים באמצע הלילה בלובי מלון אולי לא יעניק לי את הדבר הזה שאני מחפש, אבל בהחלט יחמם את המיטה שלי, ולו ללילה אחד.