תיאור:
"הנחת היסוד שלי היא שאלתרמן איננו זקוק לאפולוגטיקה – או לפחות, לא יותר מכל משורר אחר. לא ייתכן שדווקא את הכותב הגאוני של "שמחת עניים" נצטרך "לנרמל" בכל פעם מחדש – לחלץ אותו שוב ושוב ממעמקי הים כמו איזו ספינה טבועה – בזמן שמשוררים עם כישרון פחות משלו מתהלכים שאננים, עושים בשירה העברית כבשלהם ואינם מהרהרים אפילו לרגע באפשרות להתנצל ולהסתלק" (עמ' 72)
למרות שהספר עשוי להצטייר בקריאה ראשונה כהתקפה חזיתית על נתן זך, אולי מוטב לקרוא בו כמכתב אהבה לנתן אלתרמן. ייתכן והקוראים האידיאליים של הספר הם מי שרוצים לקרוא את אלתרמן להנאתם וחשים אי-נוחות הולכת וגוברת ביחס לכתיבה המסאית של זך ולביקורת הספרות שהתפתחה בעקבותיה. רשף לא מהסס לשלוח עקיצות לחוקרי אלתרמן שסרחו: זיוה שמיר, שכתבה ש"אבחנותיו של זך הם בסיס מוצק לחקר סגנונו של אלתרמן"; ודן מירון, שהפליג בשבחיו של זך וכינה אותו "האינטליגנציה הספרותית המתוחכמת והגמישה ביותר של דורו".
האם אנו רוצים ביקורת שירה מעורפלת ומטושטשת בה "המשקל מאיץ" או " שיווי משקל רבוע מומר במשקל"? במידה וביקורת השירה העברית חותרת למשמעות ולמובנות גדולות יוותר, ייתכן ונעדיף לקרוא טקסטים כמו "בחזרה לזמן וריתמוס".
מחיר: 64.00 ₪