האם האנושות מסוגלת להתמודד עם עוצמת כלי הנשק שלה בלי להרוס את עצמה? האם התקדמנו מבחינה מוסרית, או שמא נחרץ גורלנו לחזור על אותן טעויות שעשו אבות־אבות־אבותינו? ומה יאמרו הארכיאולוגים של העתיד על השרידים שיגלו מהתקופה שלנו (אם יישארו כאלה)?

הסוף תמיד קרוב מציע מבט חדש, מפוכח ואפוקליפטי על רגעים הרי גורל בתולדות האנושות, המחייבים אותנו להביא בחשבון את מה שנשמע כיום כמו פנטזיה: האפשרות שנסבול מגורל זהה לגורלם של כל העידנים הקודמים. הספר מביט מקרוב על קיצה המהיר של תקופת הברונזה ועל נפילתן של האימפריה האשורית, הבבלית והרומאית. הוא בוחן את ההשפעות הגופניות והנפשיות של רעב, מגפות, מלחמות עולמיות ואיום גרעיני. ולנוכח האירועים הללו, הוא שואל את השאלה הקשה מכולם: מהי הסבירות לכך שאסונות כלל־עולמיים משמידי־תרבויות יתרחשו שוב בעתיד? אנחנו אמנם חושבים שהחיים הנוחים והבטוחים שלנו יימשכו לנצח, אבל כך הרי חשבו גם האשורים, הבבלים והרומאים...