בגוף ראשון, מצלמה מראה שמוליק דובדבני דרך שורה של סרטים ישראליים שרבים מהם זכו לתהודה עולמית - בהם "יום הולדת שמח מר מוגרבי", "שנת 66' היתה טובה לתיירות", "לילדים שלי" ועוד - כי המבט התיעודי האישי הישראלי נושא חותם ייחודי שבו מתמזגים הזיכרון וההדחקה האישיים עם הזיכרון הלאומי.

מדוע מאפיינת את הסרטים האלה פואטיקה של וידוי? מה מקורה של תחושת האשמה שרובצת על יוצריהם ומניעה אותם לחקור את שורשיה? באמצעות הסיפור הפרטי שלהם מראים אבי מוגרבי, מיכל אביעד, עמית גורן, יולי כהן גרשטל ואחרים, כי במקום הזה נגזר על בנים לשאת באחריות על חטאי אבותיהם. דרך סרטיהם מתערבבים האישי עם הפוליטי, הפרטי עם ההיסטורי, ה'אני' עם הלאומי.

ד"ר שמוליק דובדבני הוא מרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לקולנוע על שם סם שפיגל בירושלים ובבתי ספר מובילים נוספים. דובדבני משמש כלקטור בקרנות תמיכה בסרטים ישראלים, וכיועץ לסל תרבות ארצי ולוועדה האמנותית של עיריית תל אביב. דובדבני הוא גם מבקר קולנוע יותר מ-20 שנה. את דרכו החל במגזין מוניטין עוד כשהיה חייל. בהמשך היה מבקר הקולנוע של עיתון "העיר" ושל "עכבר העיר". כיום הוא מבקר הקולנוע של אתר ynet,

"מחקרו המבריק של דובדבני מאיר ומבהיר את הייצוג האסתטי והפוליטי של רגש האשמה הקולקטיבי, ותחושת האחריות האישית בקולנוע התיעודי האישי בישראל" סלבוי ז'יז'ק