למרות שלֶאו יהיה עוד מעט בן שלושים, הוא מסרב לאמץ אורח חיים בורגני. כאשר נקרית בדרכו הזדמנות הוא עוזב את מילנו ועובר לרומא. אלו הן שנות החמישים, ימי הנס הכלכלי באיטליה, והכסף זורם כמו מים. לאו אמנם נותר ללא אגורה שחוקה בכיסו, אך ברומא קל מאוד להסתדר. חדרי המלון זולים, תמיד יהיה מי שיזמין אותו לכוסית או לארוחה, ויש במי להתאהב. אלא שככל שהלילות מתארכים והקיץ מגיע לשיאו, מתחוור לו שלצד ה’דולצ’ה ויטה’, שנדמה שנמשכים לעולם, מסתעף נתיב מוצל, מסוכן ותובעני המושך אליו את לאו, והוא הולך ושוקע בו בהשלמה וללא כל חרטה. בשנות ה־70’, לאחר שכתב היד של הקיץ האחרון בעיר נדחה על ידי הוצאות הספרים, הוא התגלגל לידיה של נטליה גינצבורג, שהמליצה לג’אנפרַנקו קָליגָריץ’ להגישו כמועמד לפרס ’כתב היד שלא פורסם’. ואכן, הוא קטף את הפרס הראשון בתחרות וזכה להצלחה מסחרית גדולה. מאז, הספר הודפס ונעלם מהמדפים מספר פעמים עד שראה אור בהוצאה מחודשת ב־2017. עתה הוא רואה אור לראשונה בעברית. “איכותו של הספר טמונה בצלילות המייאשת שבה הולכת ומתבהרת מערכת היחסים שבין העיר לאדם, בין ההמון לבין הבדידות.