זו היתה אהבה ממבט ראשון. מחנה קיץ של תנועת נוער, בחופש הגדול בסיום כיתה ח'. עיניו נחו על עיניה, אחת ירוקה והשנייה חומה, וזהו.
בזה נחתם גורלם. לתמיד.

זהו סיפור אהבה ישראלי: מחנה קיץ, קיבוץ, עיירת פיתוח, עבודה, דירה, רקטות נורות מעזה, זוגיות, משולש אהבים, ילדים, קשיים. אך הקשר בין יוסי־יוּמֶה לעדנה־דין־דין, מילדות ועד בגרות, איננו רגיל. יומה חי חיים מפוצלים, נע בין חייו הממשיים, אלו האחוזים בחייה של דין־דין, לבין חלומותיו שלו, החיים הדמיוניים שאליהם הוא בורח. כשהוא נע בין העולמות, בין זוחלים מדומיינים וחרקים ממשיים, בין מציאות קשוחה לחלומות רכים, פנטסטיים ואווריריים, מנסה יומה לבנות לעצמו חיים שמאחדים הכול, כשהמשותף לחיים הכפולים האלו זו היא, דין־דין — תמיד היא.

תמיד היא הוא יצירה מסחררת, המעמידה במרכזה אדם שבדידותו וחיפושו הנואש אחר השתייכות, אהבה, הערכה ומשפחה לופתים את הלב בעוצמתם.