תיאור:
השיח הישראלי לוקה בכך שהוא יוצר מחיצה מלאכותית בין השפה הדתית ההלכתית לבין השפה המוסרית האזרחית, ומעמיד אותן כזרות זו לזו. התרחקותה של המערכת האזרחית מן השפה הדתית מגבירה את הניכור בינה לבין הציבור הדתי וגם ההלכה משלמת מחיר כבד: הפקעת המוסר מן התודעה הדתית, כביכול כדי להגן עליה מפני ביקורת חיצונית, מעוותת את פסיקת ההלכה, מעמיקה את המשבר הדתי ודוחפת את הציבור הדתי לבחור בין לאומנות דתית, חילוניות המנוכרת לדת או חרדיות פונדמנטליסטית ופשטנית.
לנתק זה בין הלכה ומוסר יש ביטוי כואב בעולם המשפט, ובעיקר בדיני המשפחה. המונופול החוקי שהופקד בידי הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין, גורר את המשפט הכללי להכרה גוברת ב'ידועים בציבור' וב'משפחות חדשות', וזאת מכוח שיקולים חילוניים-ליברליים. אבל בעיותיהם של פסולי החיתון, מעוכבות הגט, דחויי הגיור ומצוקתם של זוגות חד-מיניים, אינן רק עניין לביקורת אזרחית הבאה מבחוץ; הן ביטוי לבעיות דתיות חריפות ונוקבות של המערכת הדתית פנימה. כישלונה להתמודד עם אתגרים אלה אינו נעוץ בדלות האמצעים ההלכתיים העומדים לרשותה; זוהי החלטה מודעת להמשיך ולטפח מטרות ומסרים שנויים במחלוקת. לפיכך, החלופה היחידה הנראית באופק, מתוקף זכויות אדם כמו גם מכוח אינטרסים דתיים עצמם, היא הנהגה כוללת של נישואין אזרחיים.
הפלת המחיצה שבין הדת והמוסר ובין ההלכה והמשפט ויצירת שיח משותף, הן האתגר שלפניו ניצבת החברה הישראלית. הספר שפה אחת ודברים אחדים מבקש להתמודד עם שאלות אלו ולקשור את כולן יחד למסכת יחסי גומלין מורכבת שבין הלכה, משפט, מוסר וחברה.
פנחס שיפמן, פרופסור אמריטוס לדיני משפחה וירושה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שימש כנשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן. ספריו על דיני המשפחה בישראל ומאמריו הרבים בתחום זה, תרמו רבות לגיבושה של התאוריה האזרחית של דיני המשפחה בישראל ולעיצוב פסיקת בית המשפט העליון בתחומי החיכוך שבין הדין הדתי למשפט האזרחי.
מחיר: 98.00 ₪