במשך עשרות שנים היה שמעון פרס "מר ביטחון": עוזרם של דוד בן-גוריון ולוי אשכול במלחמת העצמאות, אחר כך מנ"כל משרד הביטחון, סגן שר הביטחון, שר הביטחון וראש הממשלה. נדבך אחר נדבך בנה את כוחה של ישראל: רכישת נשק במסתרים במלחמת העצמאות, כלי מלחמה מצרפת, מבצע קדש, נשק מגרמניה, הכור האטומי וגולת הכותרת – מבצע אנטבה – את כל אלה נטל על עצמו. ומשחש כי העוצמה שבנה תסיר מישראל את סכנת ההשמדה בידי אויביה – ניסה לעשות עמם שלום: בהסכם סודי עם המלך חוסיין ובהסכם פומבי עם הפלשתינאים. מר ביטחון נהפך למר שלום – ללא פשרות, ללא ספקות ועם אופטימיות ללא גבול.

כשנבחר לנשיא, היה פרס אהוב על כל שדרות העם וזכה להערצה בקרב עמי תבל, שבפניהם הציג את תמונתה הנשכחת של ישראל היפה, המוסרית והנועזת. שבועות ספורים לפני מותו הקים את המרכז לחדשנות ובכך נטל על עצמו משימה שלא השלים, שאותה הותיר כצוואה לעמו.

פרופ' מיכאל בר-זהר היה חבר כנסת ויושב ראש ועדת החינוך והתרבות, דובר משרד הביטחון, מרצה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת אמורי שבארצות-הברית. הוא כתב כ-35 ספרים, בהם הביוגרפיה של דוד בן-גוריון וספרי תעודה רבים: "החודש הארוך ביותר", "הממונה", "ביום נקם", "מול המראה האכזרית", "הרכבות יצאו ריקות", "המוסד" ו"הלוחמים פשטו עם שחר" (עם נסים משעל), "צפנת פענח" ועוד. בר-זהר גם ערך את "ספר הצנחנים", "ספר המופת והגבורה" ו"ארץ מולדת". כן כתב כמה רומנים ובהם "אניגמה", "בגידה", "אחים" ו"מרגל בחורף". ספריו תורגמו ל-25 שפות, ואחד מהם אף עובד לקולנוע בארצות הברית. במהלך השנים קיבל בר-זהר את פרס סוקולוב, פרס האקדמיה הצרפתית, פרס בן-גוריון, פרס ראש הממשלה ותואר אביר לגיון הכבוד הצרפתי.