תיאור:
בשירו "זה הזמן" הרואה אור בספר שיריו החדש שירים 9, כותב דוד לוין כך: "גם אם אמתח מלים עד להיקרע, לא יעלה בידי"; יותר משיש כאן אמירה פואטית יש כאן אמירה של אדם שמודע להיות המלים חרב פיפיות. מחד גיסא, זהו כלי הביטוי שלו, ומאידך גיסא, הממשות עדיפה עליו תמיד. השיר נפתח במעין כניעה לסיפור חייהם של הוריו, סיפור שהוא הכל לבד מפואטי:
זה הזמן לכתוב על אבי ואמי שבאו לפלשתינה למצוא את אושרם
אבי ואמי שהתגעגעו כל הימים למקום בו היו ואליו לא הגיעו
אבי שהיה חופר בורות ספיגה להשביע רעבונו.
אבי ואמי שמתו אלף מיתות בעל כורחם.
לכן, בהמשך השיר מוחלף הדיבור על הוריו בפעולה ממשית המלווה בתשוקה למראה, לקול, לשיחה:
מוטב אלך לפארק. אתבונן באנפה.
מוטב אכנס לחנות ספרים יד שניה.
מוטב אלך למוזיאון [...]
מוטב אלך לנהר אשאל כל נערה שניה לאן פניה.
ההיאחזות בממשות באה לידי ביטוי בכל שיריו של לוין; בחזרות המרובות הקוטעות את רצף הסיבה והתוצאה הנערמות לסיפור חיים שהרווחים בו מרובים יותר מהצירופים, בכתיבתו הנקייה ממטאפורות המצמצמת את המרחק בין המסמן למסומן, בלשונו הפוליפונית המערבת שפת יום-יום, שפה פרטית ואישית מאד ושפה של תלמיד חכם, ובאריגת האישי, החברתי והפוליטי אל תוך השירים כך שלא ניתן להפרידם אלה מאלה.
דוד לוין שרת בלהקת פקוד מרכז. לאחר מכן עבד כמנהל הצגה ועוזר במאי בתיאטרון הקאמרי ונסע ללונדון להשתלמות. עם חזרתו כעבור כשלש שנים ביים שורה ארוכה של מחזות והיה לאחר מכן המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי הבימה. עם סיום קדנציה שנייה החל לביים במרכז אירופה אנגליה וסקוטלנד, שם ביים מחזות משל משל שקספיר, שילר, ביכנר, איבסן, ברכט, אווריפידס, סופוקלס, טנסי ווילאמס, ארתור מילר ואחרים. בעקבות עבודותיו הוזמן לביים במיוחד לפסטיבל הבינלאומי באדינבורו. "עדותה של קרסיד" (מעולם לא הוצג קודם לכן) מאת רוברט הנריסון, משורר מהמאה החמש עשרה (בימוי ועצוב דוד לוין), הועלה בפסטיבל 2009. כמו כן הפיק תאטרון ה"פלזנס" והעלה 22 שירי זמר של דוד לוין שנכתבו באנגלית והולחנו בידי תשעה מלחינים ממוצאים שנים.
הועלה משך ארבעה שבועות בפסטיבל הפרינג' אדינבורו 2009PEOPLE
עין ימין עין ייצג את תיאטרון חיפה בפסטיבל הבילאומי לתיאטרון בוונציה 1963
מחזה אחר שלו, אגדות למבוגרים הועלה גם הוא בתיאטרון חיפה. ספרי השירה איך בידים ריקות ו-היה שלו לב רואים השנה אור בהוצאת קשב.
מחיר: 64.00 ₪