הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1956-1878) נחשב לאחד מגדולי הספרות של המאה ה-20, אף שבימי חייו זכה לקוראים מעטים בלבד. בהיותו "אאוטסיידר" בנשמתו, לא היה מעורה במילייה הספרותי וכתיבתו הייתה ידועה ליודעי ח"ן בלבד. עם מעריציו נמנו פרנץ קפקא ורוברט מוסיל. יצירתו התגלתה מחדש שנים לאחר מותו וקנתה לה אוהדים רבים.

קרל זליג, ממוקיריו של ואלזר אף הוא, עשה לעצמו מנהג לבקר את הסופר הנערץ והערירי במוסד הפסיכיאטרי שבו שהה מבחירה ב-23 השנים האחרונות לחייו. בביקורים אלה, שהתקיימו פעמיים בשנה, עד מותו של ואלזר, יצאו השניים לטייל. על רקע המראות של צפון-מזרח שווייץ, על רקע העיירות, ההרים והפונדקים, ניהלו שיחות על ספרות וכתיבה ועל חייו של ואלזר בעבר ובהווה.
ארבעים וארבעת השיטוטים המתוארים בספר יפה ועדין זה לוכדים רגעים יקרים מפז, שבהם ניתן לנו להתוודע אל דמותו האניגמטית של רוברט ואלזר. מכלול הטיולים והשיחות המובאים בו מתלכדים לכדי פנינה ספרותית של ממש והינם מסמך תיעודי יחיד במינו לאוהבי הספרות בכלל ולאוהבי ואלזר בפרט.

לשיטוטים עם רוברט ואלזר מצורפים אחרית דבר מאירת עיניים מאת עורכי המהדורה הגרמנית וסיפור קצר מאת ואלזר שטרם פורסם בעברית.
סיפורים נוספים ממיטב יצירתו של ואלזר ראו אור בספר איש שלא הבחין בשום דבר בסדרת פועלים - סיפורת.

קרל זליג (1962-1894), יליד ציריך, היה איש ספרות שווייצרי ועמד בקשרים עם יוצרים מרכזיים בתקופתו, ובהם יוזף רות, מקס ברוד ואחרים. לאחר מותו של ואלזר קיבל זליג את עיזבונו הספרותי וייסד בברן את מרכז רוברט ואלזר, הפעיל עד היום.