מטרת המחקר שעליו מתבסס הספר היא לבחון מה גרם ליצחק רבין לחתום על הסכם עם יאסר ערפאת, שנוא נפשו, ולהכיר בארגון לשחרור פלסטין (אש”ף). האם הייתה זו הבטחתו ערב הבחירות הכלליות, ביוני 1992, להגיע להסכם עם הפלסטינים לאוטונומיה, תוך שישה עד תשעה חודשים, או הייתה זו מצוקה פוליטית שאליה נקלע במאבק הפנימי עם שמעון פרס בתוך מפלגת העבודה? אולי הייתה זו הבנה כי במציאות שאליה נקלעה מדינת ישראל לאחר חמש שנות אינתיפאדה, חיוני לחלץ אותה ממנה, לאחר יותר מעשרים שנה של שלטון בשטחים המוחזקים. כמו־כן, תרמה לרבין המציאות הבין־לאומית החדשה – מלחמת המפרץ וקריסת ברית המועצות – לגיבוש תפיסות חדשות: מדינית וביטחונית. נברר גם מה היה מאחורי הקלעים של הדיונים באוסלו.