אני ילדה טובה.
אני חיה לפי כללים שאי־אפשר לכופף או להפר. חובתי כלפי משפחתי היא להישאר תמימה וזכה. להינשא לגבר איטלקי. עתידי כבר סלול עבורי.
אלא שניקולאי קוזלוב משכתב את גורלי בארבע מילים פשוטות:
עכשיו את שייכת לי.
הוא מהמאפיה הרוסית. גנב, נוכל, שקרן מיומן ללא כל נקיפות מצפון.
הוא כל מה שלימדו אותי לשנוא – גבר שאין לו שום ערכים, גבר שלוקח את מה שהוא רוצה בלי להקדיש לכך מחשבה נוספת.
והוא רוצה אותי.

הוא חושב שהוא שולט בגורלי, אבל הוא לא יודע שלפעמים צריך להיזהר דווקא מילדות טובות.

אני גבר מסוכן.
אני מתנהל על־פי כללים. כללי המאפיה הרוסית – הוורי.
חובתי למשפחתי היא להגן על האחווה. להרוס את כל מי שמאיים על היקר לנו, כולל אותה.
היא רקדנית. בובה קטנה ויפהפייה. האסירה שלי והמריונטה האהובה עליי.
נסיכת המאפיה הזאת חושבת ששבתה אותי בקסמה, אבל בסופו של דבר היא בסך הכול עירבון.
חבל כל כך להרוס דברים יפים.
אבל זה מה שגברים רעים עושים.