פְלוּקִי וְלִיצִ'י הֵן שְׁתֵּי כְּלָבוֹת שֶׁלְּכָל אַחַת מֵהֶן אֹפִי שׁוֹנֶה, הַבָּא לִידֵי בִּטּוּי בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֵן יוֹצְאוֹת לְטִיּוּל. הַסֵּפֶר קַלִּיל, מְחֹרָז וּמְשַׁעֲשֵׁעַ, אוּלָם לְמַעֲשֶׂה מַטְּרָתוֹ לְהַעֲמִיק בִּתְכוּנוֹת אֹפִי אֱנוֹשִׁיּוֹת שׁוֹנוֹת וּלְפַתֵּחַ דִּיּוּן עִם הַיְּלָדִים עַל הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הֵם רוֹאִים אֶת עַצְמָם.

הַכַּלְבָּה פְלוּקִי הִיא תַּכְלִיתִית, חֲדוּרַת מַטָּרָה, מִתְעַסֶּקֶת בָּעִקָּר וּשְׁאִיפָתָהּ הַיְּחִידָה הִיא לִכְבֹּשׁ אֶת הַיַּעַד – מְצִיאָה. לְעֻמָּתָהּ, הַכַּלְבָּה לִיצִ'י הִיא סַקְרָנִית, חוֹקֶרֶת אֶת סְבִיבָתָהּ, מְחַפֶּשֶׂת חִדּוּשִׁים, מְרַחְרַחַת וּמַעֲבִירָה אֶת הַיּוֹם בְּחִפּוּשׂ.

הַסִּפּוּר מְעוֹרֵר שְׁאֵלוֹת מַהוּתִיּוֹת: כֵּיצַד אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת חַיֵּינוּ? הֵיכָן אֲנַחְנוּ מְמַקְּמִים אֶת עַצְמֵנוּ בֵּין שְׁתֵּי תְּכוּנוֹת הָאֹפִי הַלָּלוּ? אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵל, וְזֹאת עַל פִּי הָאֹפִי שֶׁלָּנוּ וְהַבְּחִירָה בְּהִתְנַהֲלוּתֵנוּ בַּחַיִּים.

הַיְּלָדִים מֻזְמָנִים לָדוּן בַּשְּׁאֵלָה מַהִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לִנְהֹג בְּחַיֵּיהֶם – הַאִם הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַמְּצִיאָה הִיא הַחֲשׁוּבָה אוֹ שֶׁמָּא הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַחִפּוּשׂ, בִּידִיעָה שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהַדְּרָכִים יֵשׁ גַּם מִזֶּה וְגַם מִזֶּה?