תיאור:
מָה אוֹמֵר פּוּנְץ' הַכֶּלֶב?
"אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב, אָז כַּמּוּבָן, בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן קְצִיצָה מֵהַמְּקָרֵר, וּבַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי גְּבִינָה אוֹ גְּבִיעַ לֶבֶּן קָטָן, שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל בְּכָל בֹּקֶר. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי הֲכִי שׂוֹנֵא, זֶה שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹתִי לְבַד, אִם זֶה בַּבַּיִת, בַּחוּץ אוֹ בְּכָל מָקוֹם, לֹא מְשַׁנֶּה".
מָה אוֹמֶרֶת הַכַּלְבָּה עַלְמָה?
"אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת וַהֲכִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת מָה שֶׁפּוּנְץ' אוֹמֵר. זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מַעֲתִיקָה מִמֶּנּוּ. אֲנִי פָּשׁוּט חוֹשֶׁבֶת כָּמוֹהוּ. רַק שֶׁאֲנִי אוֹכֶלֶת וְרָצָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. חוּץ מִזֶּה הַחַיִּים שֶׁלִּי דְּבַשׁ, אֲנִי פָּחוֹת לְחוּצָה מִפּוּנְץ', קְצָת פַּחְדָנִית וּמְאֹד רְגִישָׁה, גַּם אִם לֹא רוֹאִים עָלַי".