"בדרכו הצנועה הצליח הות'ורן להגשים את חלומם של כל ההורים כולם: להעניק לילדו חיי נצח." פול אוסטר

ב-28 ביולי 1851 יצאה סופייה, אשתו של נתניאל הות'ורן, עם בנותיהם אונה ורוז, מביתם במערב מסצ‘וסטס כדי לבקר קרובי משפחה בבוסטון. בעשרים הימים הבאים מבלים הות‘ורן ובנו ג‘וליאן בן החמש את זמנם בבית הכפרי עם באני, ארנב המחמד. כל יום מתחיל מוקדם ועובר בשיטוט אל האגם ובקפיצה מאבן לאבן, בטיולים בסביבה ובקרבות עם צבאות של קוצים. פה ושם הם זוכים לביקורי שכנים, ובכמה הזדמנויות מגיע החבר המעריץ, הרמן מלוויל, לשיחה "על זמן ועל הנצח, על עניינים מהעולם הזה ומהעולם הבא, על ספרים, על מוציאים לאור, על כל הנושאים האפשריים והבלתי אפשריים."

"עשרים יום עם ג'וליאן ובאני הקטן" הוא לכאורה ספר שלא קורה בו כלום – עשרים פעמים. רק סופר גדול כהות'ורן יכול להפוך תוכנית כזאת לטקסט פואטי, מלא הומור, יופי ומלנכוליה.