פעילותם של ארגוני המחתרת הערביים בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה של המזרח התיכון הערבי. הפעילים והאידאולוגים לזרמיהם צירפו מחשבה למעשה ופעלו להגשים את האידאולוגיות שלהם. ארגונים אלה היו כור ההיתוך של התנועות הלאומיות של המזרח התיכון הערבי המודרני, אם התנועה הערבית הכללית ואם התנועות המקומיות, ובית היוצר של ההנהגה הערבית לאחר מלחמת העולם הראשונה. חברי הארגונים המחתרתיים לשעבר נשאו במשרות הבכירות ביותר – נשיאים, ראשי ממשלה ושרים – במדינות ערב החדשות: בסוריה, בלבנון, בעיראק ובעבר הירדן.

בספר 'ערבים במחתרת' נגלה לפני הקורא עולם לא מוכר זה, ומתברר, שלא כמקובל לגרוס, שאת גורלו של האזור לא גזרו מעצמות המערב, אלא בעיקר מעשיהם של תושבים מקומיים שבחרו לקבוע את גורלם בעצמם. לא האימפריאליזם המערבי קרע את המזרח התיכון הערבי למדינות נפרדות, אלא כך רצו הערבים, שעוד מראשיתו של התהליך ראו בעצמם עמים נפרדים. הספר מיוסד על מחקר רחב היקף בארכיונים רבים, והוא מאפשר לקורא להתוודע לעלילותיהם של ארגוני המחתרת הערביים ולהיסטוריה האמיתית של האזור בצומת הדרכים שבו נוצר המזרח התיכון המודרני.

פרופ' אליעזר טאובר הוא מומחה בעל שם בצמיחתן של התנועות הלאומיות הערביות, בהקמתן של מדינות ערב המודרניות ובראשיתו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ובנושאים אלה פרסם ספרים ומאמרים רבים. פרופ' טאובר ייסד את המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן והיה ראשה הראשון ודיקן הפקולטה למדעי היהדות.