``בצרפתית אומרים `יש עצם` כדי לומר שיש מכשול, שיש בעיה...
בהקשרים מסוימים יכול להפוך... המסמן ``עצם`` למסמן של מכשול. בואו נחפש ביטוי
מקביל... למשל הביטוי `יש אבן`... ``נעבור עכשיו לאבן שנמצאת באמצע הדרך של
האנליזה... נכניס קצת דיאלקטיקה בין המכשול לבין הדרך. בהתחלה, קיומו של המכשול
מביא לקיומה של החזרה. אבל רק בגלל החזרה אפשר לתפוס את המכשול ולבודד אותו. יש
אבן בדרך, כולם יודעים את זה, אבל היא מהווה מכשול מפני שהתחלתי ללכת בדרך. לכן
המשורר אומר שהאבן נמצאת באמצע הדרך. היא נמצאת במקום שלה, במקום שהיא תופסת,
והמקום הוא שלה מפני שהיא תופסת אותו. היא תופסת את המקום הזה בלי כוונה - לאבן
אין שום כוונה לחסום את הדרך שלי. ``להוויה המדברת (ליצור המדבר) יש דרכים רבות.
היא הולכת ובאה, היא לא נעצרת, ואם היא נעצרת, היא נעצרת לזמן קצר בלבד. ההוויה
המדברת נמצאת בביתה, היא הולכת לעבודה, היא חוזרת, היא מבקרת אצל החברים שלה, היא
יוצאת לחופשות, היא משתתפת בכנס - יש אינספור דרכים. לכל הוויה מדברת יש דרך
המהותית לה, הייחודית לה, דרך שאותה היא עושה כל עוד היא ממשיכה לדבר, וזו דרך
הדיבור שלה. אבל הדרך, שנשארת מבחינתה בלתי נראית, בלתי נשמעת ובלתי מוכרת, היא גם
האבן של דרך הדיבור שלה. מה שמכונה ריפוי אנליטי, רק בו ההוויה המדברת תופסת את
היותה בתור דרך הדיבור שלה, ואת העובדה שבדרך הזאת ניצבת אבן. הריפוי האנליטי הוא
ההתנסות במשמעות ההיות בתוך דיבור.``