אלוהים, תן לנו לשוב ארצה לפחות עם זיהוי אחד…

בסוף 2004 חוותה האנושות את אחד מאסונות הטבע הקשים שידעה: נחשולי צונאמי בקעו מטבור האוקיינוס ההודי ושטפו אלפי קילומטרים של חופים פסטורליים, כפרים ושמורות טבע. קרוב למאתיים וחמישים אלף איש נסחפו אל מותם. העולם הוכה באלם.

יומיים אחר־כך יצאתי לתאילנד בראש משלחת של משטרת ישראל, שמטרתה לסייע בזיהוי קורבנות הצונאמי, כשבידי רשימה של כאלף וחמש מאות נעדרים ישראלים. יצאתי בתחושת אי־ודאות מוחלטת מול המשימה, שנראתה בלתי אפשרית, ועם תפילה קטנה בלב.

מערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל הוא אחד מהטובים והמנוסים בעולם. היכולות המקצועיות והניסיון שלנו באו לידי ביטוי זמן קצר לאחר הנחיתה והפתיעו את כולם – גם אותנו.

בספר זה אני מנסה לתאר מקצת מהמהלכים המקצועיים והדרמות הרגשיות, שהתערבבו אלה באלה – כישלונות לצד הצלחות, בכי לצד שמחה, תסכול לצד גאווה וסיפוק – ובכך לאפשר לקורא הצצה לעולמם של אנשי הזיהוי הפלילי, שהטיפול בזירות פשע ופיגוע, תאונות ואסונות בארץ ובעולם הוא לחם חוקם. זהו עיסוק מקצועי המלווה לא פעם בחוויה רגשית עמוקה, שנובעת מהמגע הישיר והבלתי־אמצעי עם המוות בצורתו הקשה והאכזרית ביותר.

שלום צארום נולד וגדל בירושלים. עם סיום לימודי הכימיה באוניברסיטה העברית התגייס למז"פ. עשרים ושבע שנים שירת בחטיבת הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל. בעשרים השנים הראשונות התמחה בעיקר בבדיקה וחקירה של זירות הצתה ופיצוצי גז, והפך למומחה המשטרה בתחומים אלה. בשבע השנים האחרונות היה אחראי מקצועית על כל המערך האופרטיבי של החטיבה בארץ. זוהי יחידה מבוזרת ומיומנת מאוד. במהלך האינתיפאדה השנייה נכח בזירות פיגוע רבות ברחבי המדינה וצבר ניסיון ייחודי רב בטיפול וניהול מקצועיים של אירועים רבי־נפגעים.