ברונו מונארי (1998-1907), יליד מילנו, מגדולי המעצבים בכל הזמנים, הילד הרע של עולם העיצוב האיטלקי במאה העשרים, וממטביעי החותם המשמעותי בו ובעולם כולו. "לאונרדו החדש", כפי שפיקאסו קרא לו. "גאון, ילד, פילוסוף, מורה שלומד מהחיים ויוצר אותם בו-זמנית," אמר עליו אוצר תערוכה שלו.
ברונו מונארי, פוטוריסט נצחי, ממציא, אמן, מעצב חזותי-גראפי-תעשייתי, פסל, צייר, סופר לילדים, מעצב רהיטים, מומחה לקסֶרוֹגרפיה, קולנוען, משורר, בונה צעצועים, כותב, הוגה יצירתי, חוקר קינֶסתֶנזיה (תחושת התנועה), מרצה, מהפכן מחשבתי, חוקר-מרחב בלתי נלאה, אסתטיקן ניסויי.
יוצר מיוחד במינו בעל כישורי חשיבה ויצירה של ילד – חשיבה פשוטה, כמעט תמימה, שאילת שאלות אינסופיות – ותפיסת עולם פילוסופית המאמינה ש"קִדמה פירושה לפשט דברים ולא לסבך אותם", שהסוד הוא התבוננות בדברים מזוויות ראייה רבות ובלתי אפשריות. לא בכדי אהב לטעון שמשמעות שמו ביפנית היא "ליצור משהו מלא-כלום", בהיותו רב-אמן בהפיכת רעיון למציאות.
מנורות, שלטי דרכים, טיפוגרפיה, כרזות, ספרי ילדים, פרסום, מכוניות, כיסאות - אלה רק חלק קטן מהאובייקטים שנגע בהם על מנת לחדש את הקשר שאבד מזמן בין האמנות לקהל, בין אנשים חיים לבין אמנות כדבר חי, ולהדגיש את התפקיד שממלא העיצוב בפריטים הכי יומיומיים שלנו.
עיצוב כאמנות הוא מסע מאויר באפשרויות האמנותיות של העיצוב המודרני תחת האני-מאמין של ברונו מונארי, "לדעת לראות". מסע שמשרטט את הדרך שבה אחד המוחות הדגולים של המאה העשרים חי את האמנות שאותה יצר, ועיצב את האמנות שאותה חי. "כדי לשמר את רוח הילדות במשך החיים יש לשמר את הסקרנות ללמוד, את ההנאה שבלהבין ואת התשוקה לתקשר."