כמעט מיד עם צאתו לאור היה הרומן המונומנטלי "סיפור על אהבה וחושך" לקלאסיקה ספרותית מודרנית. הוא תורגם לשפות רבות, קצר שבחים וכיכב ברשימות רבי המכר ברחבי בעולם. מאמרים רבים, בעברית ובשפות אחרות, נכתבו בניסיון לפענח את עוצמתו הספרותית, לנתח את הכישוף המיוחד שהוא מטיל על הקורא.
נדמה שאחד מסודותיו הבולטים של הספר הוא מסמוס הגבולות, לא רק מבחינת הטכניקות הסיפוריות שהוא מלהטט ביניהן או העירוב שהוא מציע, של ספרות ותיעוד, זיכרון ובדיה, אלא בעיקר מבחינת ביטול המרחק התמידי שבין הקורא לבין היצירה הספרותית. על אף ש"סיפור על אהבה וחושך" הוא יצירה שנטועה עמוק כל כך בהוויה ובתקופה היסטורית מוגדרות, הוא נקרא כיצירה על-זמנית ונחווה כחוויה פרטית לחלוטין של הקורא.
וכך נעשה הקורא שותף סמוי באהבותיהם ובשיגיונותיהם של ארבעה או חמישה דורות: בני משפחת קולנזר ומשפחת מוסמן, בהם אלכסנדר קולזנר, רומנטיקן מושבע, לאומן נלהב, משורר ורודף נשים המוקף לעת זקנתו באהבת נשים, שלומית לוין, אישה אירופית בעיני עצמה שהלוונט מעורר בה תיעוב ופחד, אפרים מוסמן, שבהיותו בר-מצווה השיאוהו לילדה בת שתים-עשרה והוא התעקש ועמד על זכותו לממש את ליל הכלולות מיד אחרי החופה, נפתלי הרץ מוסמן, שנמסר בילדותו להיות שוליה של נסיכה רוסית, פניה קלוזנר, אמו של הסופר ואחיותיה. הקורא מתוודע בחשאי לנישואי הוריו של עמוס עוז – נישואים מוזרים, מלאי עדינות וייסורים, שהסתיימו בהתאבדותה של האם בעלת הנפש הפיוטית ובהשתנותו של האב, למדן חריף ובקי – לחלומותיו ושאיפותיו של עמוס הילד, לספרים שאהב ולספרים שהוא עתיד לכתוב, ולתהפוכות העתים – תקופת המנדט, ימי המצור על ירושלים, מלחמת העצמאות ושנותיה הראשונות של המדינה.