"אתה חושב שאהבה כזו יכולה להכות פעמיים באותה תקופת חיים?"
"לא, אבל היא יכולה להיות חזקה יותר ולהכות במקום שונה בלב, כמו הברק אשר מכה פעמיים, נדיר אבל לא בלתי אפשרי, רק תאמיני."

בן
אני לוחם אש. אני מציל חיים, זו העבודה שלי. כשהבחנתי בה בין הלהבות לא חשבתי פעמיים והוצאתי אותה מהחדר הבוער, אבל לא רק אותה נשאתי משם, אלא גם מחברת מרופטת שהייתה צמודה לחזה שלה. הכנסתי אותה למעיל כדי להגן עליה מפני הלהבות, התכוונתי להחזיר אותה, אבל הסקרנות שלי גברה והתחלתי לקרוא את מילותיה. לא יכולתי לעצור, והבטחתי לעצמי שאסלק את הצער ואת העצבות מנשמתה גם אם יהיה זה הדבר האחרון שאעשה.

סול
אני עם אהבה סיימתי. אם אהבה עצומה כמו שחוויתי עם הראל הסתיימה בכאב כזה, אני לא רוצה לשמוע את המילה 'אהבה'. אז למה אני נמשכת אל עיני הנמר שלו כמו לאש? אני יודעת שכמוני גם הוא מתמודד עם אותם יחסי אהבה־שנאה עם חלק בנשמתו. המבט בעיניו מוכר מכדי לפספס אותו, זה כמו להביט במראה. 
אני צריכה להציל אותו כפי שהציל אותי, אני רק צריכה לוודא שהלב שלי לא יעמוד בקו האש.