אן
הייתי אמורה לערוך תחקיר חשאי ומהיר במוסד לחולי נפש מסוכנים, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מטופל 34. הוא היה צעיר ויפהפה להפליא, אלא שהסיפור שלו לא הסתכם בזה. גופו היה כבול בכוח למיטה ובגיליון שלו לא הופיעו שם או עבר פלילי.
מה האנשים האלה מסתירים?
כעיתונאית, האינסטינקטים שלי זעקו לשמיים.
אנשי הצוות חשבו שהוא מסומם עד כדי כך שראשו מרוקן מכל מחשבה, אבל תפסתי אותו מביט בי כשאיש לא הסתכל. הקשר בינינו בעבע כשנכנסתי לחדר, וכשעינינו נפגשו – ידעתי שהוא רואה אותי כפי שאף אחד אחר לא ראה.
הייתי אמורה לפעול לפי הוראות העורך שלי – גם לי היו סודות – אבל כל מה שקשור במטופל 34 היה מחשיד בעיניי. איך יכולתי שלא לחקור?