ערן וולוצקי, הוא נער מופנם בן 16, בישראל של שנת 1972, אשר נאלץ לבלות עם חולה ערירי, עולה חדש מרוסיה בבית החולים. ערן, שגדל ללא אם, ועם אב לא נוכח, שונא כדורגל וחולם בכלל להתקבל לבית הספר לאומנויות בכרמל. המקום האחרון בו הוא רוצה להיות הוא חדר 6 במחלקה פנימית א' בבית החולים. החולה הוא דב גפונוב, המתרגם הגאון, של יצירת המופת הגיאורגית "עוטה עור הנמר". תרגום אשר שלונסקי, הכתיר כלא פחות מנס. גפונוב שהגיע לארץ על אלונקה הוא חולה אנוש שימיו ספורים. זהו סיפור על התבגרות והשלמה עם פצעי העבר של שתי נשמות בודדות המחפשות הכרה בעולם. סיפור על מערכת יחסים המתחילה בחוסר עניין הדדי ומתפתחת לידידות אמיתית בין שני אנשים. סיפור על בחירה והשלמה. סיפור שנע בין גאורגיה של המאה ה-12, ברית המועצות של השלטון הקומוניסטי וישראל של שנות ה-70 אשר נפגשים כולם בליל ירח של יום השוויון במנזר המצלבה, במרץ 1972. סיפור שלא תרצו להניח מהיד.