תיאור:
נמר בהרים, ספר הביכורים של צור שיזף, הוא כניסה מרשימה לספרות העברית. את שני
הרומנים הקצרים שבו יש לקרוא, כמדומה, כיצירה אחת, רב קולית, שה""מיתולוגיה"" של
מלכודת הנמרים היא בה צומת מלכדת. בשני החלקים – בדואים במדבר (הערבה: סיני)
והשליטה מעוררת ההשתאות של שיזף בעוצמת הטבע וההווי (בנוסף למצבים חזקים של
העלילה) קובעת הרבה בסיפור.
ובראיה ראשונה, שני החלקים גם עשויים להיקרא כשני הפכים: באחד, בדואי המגדל בסתר
את בנו הלא חוקי, כמין שמורה של הפראות הבדואית העתיקה, מכין במשך שנים את הצעקה
הגדולה שלו, את המאבק הבלתי נמנע ואת הקרבתו הידוע מראש – בעוד בניו האחרים, והוא
עצמו, הפכו להיות בדואים מזויפים של ""יהודים"". ואילו באחר – ""הפרוייקט"" הגדול
בדיוק הפוך: חלום נדודים לעולם הגדול, שמטיל בדואי על נכדו ה""לא חוקי"" (שנולד
מזיווג זמום של בתו ונזיר נוצרי), ופסגת החלום היא דווקא להבריחו להיות ""טייס
בחיל האוויר הישראלי"": בדואי של יהודים.
אכן, פריצת גדר, אי ציות לחוק של המדבר, הפרות טאבו ומאבק בחוק ובגבולות המדיניים,
משותפים לאב-סב הבדואי בשני הסיפורים. לכאורה – קריאת תיגר של אדם נגד מחסומים
ומסגרות : שתי ""רומנטיקות"" מנוגדות המתנגשות בחברה ומדינה. אבל אין זה ספר על
בדואים, ופחות מכל זהו סיפור המזדהה עם רומנטיקות נאיביות. לשני החלקים מגרש
תימאטי משותף: בדואים, ישראלים, נזירים, - מעבר לכל מתרס וזרות – מחפשים כולם משהו
גדול, לגעת באיזה אמת גרעינית, להשיל קליפות – אבל כולם חיים,
למעשה, ""מיתולוגיות"", מחוות סמליות, עושים מטאפוריזציה של המציאות והזולת. השבר
הסורי-אפריקני וסיני הקוסמופוליטית, המחליפה אדונים, מערבבים אותם זה בזה – אבל
המפגש עם האחר נידון להיות זרות של מיתולוגיות לא מתיישבות, ולכן – כולם מרחפים,
מנותקים, מגוחכים במישור הפרקטי, מסתערים בגמלים מקושטים. רפאל הבורח מעברו
ומבקש ""להתמלא"" במידבר, פראדג´ הבורח אל עתיד בנו, ועודד שכולו הווה וקלות
פשוטה – הם שלוש וריאציות של ריחוף.
טכניקת המסירה של הסיפורים (מונולוגים של הדמויות) מיטיבה לשרתו. יש מערכת כפולה
של שמות מקומות, ואותן לבני מציאות עצמן מנוצלות כחומר גלם למיתולוגיות מנוגדות.
וגם זו את זו קולטות הדמויות לא כממשויות לעצמן, אלא כחלק מ""נופים מטאפוריים"".
וכל מיתולוגיה שבויה בניגודיה. מיתוס המרחב הפתוח והחופש הפראי של הבדואי מגיע
לפסגתו במלכודת הנמרים הנסגרת : משמר המסורת מפר את חוק המדבר: הנמר – מוקד
ההזדהות של הבדואי - הוא גם יריב שיש גאווה ללכוד אותו, כשם שהחופש בלי גבול עוקד
את חייו של רמאד, הבן הבדואי, בכבלים של ייעוד. ולאנשי שמורות הטבע , המגדירים-
ממפים-גודרים יש מיתולוגיה משלהם של חופש ומרחב ושל שמירת הצורות האמיתיות של
הנוף, ובמסגרתה הבדואי הוא הפרעה מסיגת-גבול אך גם עצם מעצמי המדבר של ""לורנס איש
ערב"". לכל צד – נמר בהרים שלו.
שוב ושוב יש ""אבות"" מנהלים בסתר (מוסא-עלי, יגאל, פראדג´ , רפאל...) ויש בנים
מנוהלים ""נעקדים"", ויש אדוני מקום מתחלפים, ולכל אחד יש ""סוד"", ""אמת"" חבויה
(ויש פארודיה על כל זה בדמות המשטרה החשאית ולחישותיה) – אבל המנהלים האמיתיים הוא
המדבר הסבלני שהופך לחול את הסודות, הדראמות, החלומות, הסמלים: או שוטף אותם
בשיטפון שמייד נעלם. והאירוניה של הספר היא האירוניה של המדבר.
מנחם פרי."
מחיר: 50.00 ₪
אנו מצטערים אך מוצר זה אזל בהוצאה ולא ניתן להזמינו