מספר חודשים לפני הופעתו של הגיליון הנוכחי של 'נכון', גיליון 10 (אפריל 2023, סיוון תשפ"ג) פנינו בקול
קורא ובצורות שונות אל יוצרים ואל חושבים, וביקשנו מהם שיתארו את העתיד שלנו, של מדינת ישראל, העתיד
הקרוב יותר והעתיד שהוא קצת יותר רחוק. באופן סמלי דיברנו על העולם, ובו ישראל, בעתיד קרוב, 2050,
וב"עתידים" קצת יותר רחוקים, 2100 ו-2150. כמובן שזו הייתה מסגרת סמלית לנושא. ביקשנו מהכותבים
שיעשו זאת בכל דרך ספרותית – סיפור, שיר, מחשבה, ביקורת.
אנחנו שמחים שהייתה הענות, קיבלנו כמה וכמה יצירות ומחשבות ראויות לפרסום. כל אלה מופיעות כאן במדור
העומד לעצמו, בראש הגיליון הנוכחי של 'נכון'. אציין ביניהן את הפרקים מתוך רומן של דן בורנשטיין, את
הסיפורים של מיכאל אלצופין ושל אפי הלפרין. כל אחת מהן עומדת לעצמה. עם זאת, נשמח מאוד ל"הידברות"
בין היוצרים, שיכולים גם לכתוב יצירות "המדברות" עם האחרות, עם אלה שפורסמו. שימו לב לעיסוק החוזר
ביהדות העתידית, עיסוק שחלקו סטירי, בא להתריע.
זו התחלה. אנחנו מצפים מכם, הקוראים כי תשלחו לנו תגובות למה שמפורסם כאן – בין אם תגובות ישירות
למפורסם, בין אם ליצירות חדשות שלכם בנושא, למחשבות נוספות בנושא. בכוונתנו לפרסם מדור דומה גם
בגיליון הבא של 'נכון' 11, אשר יהיה המשך להתחלת המדור בגיליון הנוכחי. וזאת מתוך תקווה כי מדור זה ימשיך
להתפתח גם בגיליונות הבאים של 'נכון'. צאו לדרך.
מעבר למדור החדש של ישראל ועולם של העתיד הממשמש ובא, יש בגיליון הנוכחי שפע של יצירות מקוריות, הן
בסיפורת הן בשירה, ביניהן יצירות מרשימות ממש. בין אלה הסיפורים של ראובן פרומר ושל יעל שניר, והשיר
של חיה אסתר. חבל שכתיבה יפה זו של ספרות בתחום העתידנות לא באה לידי ביטוי הולם בתרבות הישראלית
העכשווית. נשמח להצעות עבודה בתחום – איך לנסות להביא יצירות כאלה למירב הקוראים בעברית בישראל. את
הגיליון חותם חלק ראשון של מאמר מעניין מאוד שכתב אלי אשד, הדן בניסיונות לדיון בעתיד – תיאורים של
מדינות ישראל העתידניות - שנעשו בספרות העברית החדשה, המתחדשת. נקווה כי בספרות שנכתבת עכשיו
ותיכתב בעתיד הקרוב יהיו ניסיונות רבים יותר, מעניינים, להתייחס אל העתיד.