הספר עוסק בהתמודדות של בני דור ההמשך בתנועה הקיבוצית עם זהותם היהודית. במוקד הספר – סיפורו והגותו של "חוג שדמות", שהתגבש סביב כתב העת "שדמות" בראשית שנות השישים. רבים מחברי הקיבוץ שנמנו עם החוג, השתתפו בפעולות התגמול ובמלחמת סיני. "חוג שדמות" זוהה עם יוצרי הקובץ "שיח לוחמים", שנערך ופורסם בעקבות מלחמת ששת הימים.

הספר מציג את מקורות ההשפעה הרוחנית של החוג, ואת דרכה של החבורה אל "ארון הספרים היהודי". החבורה בקשה לאחות את הקרע בין מקורות היהדות לקיבוץ, שבו ראתה המשך ליצירה יהודית אותנטית. באיחוי הקרע ראו חברי החוג דרך לריפוי השבר האידאולוגי, התרבותי והמוסרי, שפקד את התנועה הקיבוצית.
לחיבורו של גד אופז נוספה "אחרית דבר" שכתבה בתו, זוהר אופז-ליפסקי, ובה תיאור מפעלם של בני הדור השלישי בקיבוץ, ממשיכי דרכו של "חוג שדמות", בייסודם של בתי מדרש, חבורות תפילה ומרכזי תורה פלורליסטיים.
אפשר להעריך שמורשתו של "חוג שדמות", גם אם אינה נחלת המונים, מהדהדת ומשפיעה במחוזות רוח ותרבות של החברה הישראלית.

אני רואה עצמי תלמיד ושותף של גד אופז בתחנות רבות, ומוצא עצמי עורך עמו חשבון לב. החיבוד של גד, המנוח לפנינו, נכתב לפני שנים. אפשר למצוא בו עדות להלך הרוח ששרר בנו באותם ימים, ואת האופן שבו חזינו את הבאות. מנקודת הזמן שבה הדברים נכתבים, יש בהעלאת זכר הימים הרחוקים גם ניסיון לשרטט להם אופקים עתידיים. עדות על הבאות, שנסתרו מאיתנו אז, אפשר לקרוא באחרית הדבר לספר זה, שכתבה בתו של גד, כמשקיפה מבפנים. עדותה היא בבחינת גלגולו של ניגון.