מַּר פִּלְֵּפֵּל הוּא בֶאֱֶמֶת מֶַּשֶהוּ מְיָֻחָֻד .לֹאֹ רַּק שֶהוּא עַָּבַּר הַּרְפַּתְָקָאוֹת מֻפְָלָאוֹת, הוּא גַּם מֻמְֶחֶה בְפְִּתְרוֹן תֲַּעֲלוּמוֹת. כְשֶמַּאיָה הַּחֲבֵָּרָה הֲִּכִּי טוָֹבָה שִֶּלִּי מַּתְחִּיָלָה לְהִּתְנֵַּּהֵּג מוָּזָר, רוִֹּעִּי פוֹתֵּחַּ  מִָּיָד בַּחֲקִּיָרָה, וְֵּאֵּיךְ אֶפְָשָר לְנֵַּּהֵּל חֲקִּיָרָה בְִּלִּי הָעֶזְָרָה שֶל מַּר פִּלְֵּפֵּל? הֲֵּרֵּי הוּא כְָבָר גַָּרַּם לַּגֶֶשֶם לָרֶֶדֶת ,דִֵּּבֵּר עִּם עִֵּּצִּים, יָָצָא לְחֵַּּפֵּשׂ חֲלוֹמוֹת גְנוִּּבִּים וַּאֲִּפִּלוּ הִּתְמוֵֹּדֵּד עִּם מִּפְָל ָצוֹת. הוּא בֶַּטַּח יוַּּכַּל לַּעֲֹזֹר לָנוּ לְַּגַּלוֹת מָה קָָרָה לְמַּאיָָה, נָכוֹן?

מַר פִלְֵּפֵּל וְִרִקּוּד הַגֶֶּּשֶּם הוּא הַּסֵֶּפֶר הַּשְלִּיִּשִּי בְסִּדְַּרַּת מַּר פִּלְפֵּל. סִּפְֵּרֵּי הַּסִּדְָרָה הִּתְקְַּבְלוּ בְאַּהֲָבָה בְקֶֶרֶב הַּקוֹרְִּאִּים וְהַּמְבַּקְִּרִּים, וְהַסּוֹד שֶּל מַר פִלְֵּפֵּל, שֶפוֹתֵּחַּ אֶת הַּסִּדְָרָה, נִּבְַּחַּר לְמִּצְַּעַּד הַּסְפִָּרִּים שֶל מִּשְַּׂרַּד הִַּּחִּנּוּךְ.

צִיּוֹן זַַכַאי הוּא סוֵֹּפֵּר יְלִָּדִּים וּמְפַּתֵּחַּ  תָכְָנָה. סְפָָרָיו מְעוֹדְִּדִּים אֶת הַּקוֹרְִּאִּים לַּחְֹשֹב מִּחוּץ לַּקֻפְָסָה, בְאֶמְָצָעוּת דְִּמְיוֹן, הַּרְפַּתְָקָנוּת וְהַּרְֵּבֵּה הוּמוֹר.

נַֹעַם נָָדָב הוּא מְאֵַּּיֵּר, קוֹמִּיקְסַּאי, תַּסְרִּיַּטַּאי וּמַּרְֶצֶה בִָּכִּיר לְאָנִּימַּצְיָָה בִּ’בְצַּלְֵּאֵּל’.

עוֹד בַּסִּדְָרָה:

“הַּיוֵֹּרֵּש שֶל דוֹד אַּרְיֵֵּּה ” – שִּיִּרִּי צוּק, ‘הָעוָֹלָם הַּבֶֹקֶר’

“סֵֶּפֶר מַּצְִּחִּיק שֶהַּיְלִָּדִּים יאֲֹהֲבוּ לִּקְרֹאֹ”. מְאִּיָרָה בַּרְנֵּעַּ –גוֹלְדְבְֶרְג, ‘צֶֹמֶת הַָּשָרוֹן’

“אֲִּנִּי מַּקְִּרִּיא אֶת הַּסֵֶּפֶר לְבִִּּתִּי וְנֶהֱֶנֶה מְאוֹד–ְמְאוֹד. אֲִּנִּי עַּצְִּמִּי מָצָאִּתִּי אֶת עַּצְִּמִּי נִּשְָאָב אֵָּלָיו”, טַּל בֶרְַּמַּן, ‘הַּבֶֹקֶר עִּם טַּל וַּאֲבִּיַּעַּד