'מורה הנבוכים' הוא הציר שמפעלו הפילוסופי של שמואל אבן תיבון סובב עליו. אבן תיבון אמנם ידוע בעיקר כמתרגמו של המורה לעברית, אך התרגום לא היה אלא חלק מהמאמץ המקיף שהשקיע בהפצתו. ראוי לראות במאמץ זה תיווך תרבותי, אשר סלל את הדרך למעברה של תורת הרמב"ם מהקשרה בתרבות היהודית-הערבית להקשר תרבותי שונה מאוד: היהדות באירופה הנוצרית. האתגר שעמד בפני אבן תיבון היה להפיץ בקרב חכמי דרום צרפת ספר המעוגן בפילוסופיה היוונית-הערבית שמונחיה ורעיונותיה לא היו מובנים להם. לפיכך הוא לא רק תרגם את המורה אלא אף ביארו ולימד אותו, ובכך הניח את אבן הפינה לקבלתו כספר יסוד בפילוסופיה היהודית מראשית המאה השלוש עשרה ואילך. יתר על כן, תרגום כתביו הפילוסופיים של הרמב"ם, ובראשם המורה, והפצתם, סיפקו הצדקה שיטתית לעיון בפילוסופיה במסגרת דתית ובכך אפשרו תרגום מערבית לעברית של חלק ניכר מן הכתבים הפילוסופיים והמדעיים היווניים-הערביים שהשפיעו על משכילים יהודים רבים במערב.

הספר מן הרמב"ם לשמואל אבן תיבון: דרכו של דלאלה' אלחאירין למורה הנבוכים משחזר, בחלקו הראשון, את יחסו הרב-גוני של אבן תיבון לתורת הרמב"ם הן כמתווך תרבותי הן כהוגה עצמאי. הוא מציג את עצמו כתלמידו הנאמן של הרמב"ם, המתרגם, מפרש ומלמד את תורת רבו, לאחר מכן משלים את מפעלו הפרשני ולבסוף מעדכן אותו. ואולם מאחורי תדמית זו מסתתר הוגה שלא רק עוסק בנושאים רבים באופן עצמאי, וביניהם נושאים שהרמב"ם כמעט לא דן בהם, אלא אף חולק על הרמב"ם בסוגיות פילוסופיות ודתיות מרכזיות, ממצוות ידיעת קיומו של אלוהים, שהיא 'יסוד היסודות ועמוד החכמות' על פי הרמב"ם, דרך תפיסות ההשגחה והנבואה, עד סוגיות בתורת היקום, תורת היש, תורת המוסר ותורת המדינה.
בחלקו השני מציג הספר לראשונה מהדורה של ההערות שהעיר אבן תיבון על 'מורה הנבוכים' תוך כדי עיסוקו הממושך בו. ב-145 כתבי יד של המורה בתרגומו, שנאספו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים בירושלים, נמצאו כמאה הערות המצדיקות את קביעתו של משה שטיינשניידר, כי אבן תיבון פתח בהערותיו את שרשרת מפרשי 'מורה הנבוכים'. ההערות משקפות את יחסו המורכב של אבן תיבון למורה וניתן ללמוד מהן רבות על המעבר של תורת הרמב"ם מהקשר תרבותי אחד לאחר. תפוצתן בכתבי יד רבים הפכה את ההערות לחלק חשוב בתולדות המורה.