האַםִ האָדָםָ הקַַּדמְוןֹ למָדַ בּבְיֵת סֵפרֶ? בּשִׁבְיִל מהָ צרָיִך שׁעִורּיֵ בּיַתִ? האַםִ אפֶשְׁרָ ל לִמְדֹ גּםַ בּלְי ל לָכֶתֶ לבְיֵת סֵפרֶ? ומּהָ הכֲיִ חשָׁובּ ל לִמְדֹ בּעְצֶםֶ?
שׁהַֹם סמְִיט ועְיֵנתַ צרְָפתִָי מַזמְִינותֹ אֶתְכםֶ - אֵלוּ שֶּׁכבְּרָ לומְֹדִים ואְֵלוּ שֶּׁעודֹ מְעטַ יתְַחיִלו -ּ למְַסַּע הֶכרֵּותּ עםִ הַמָּקוםֹ הֲכיִ מַשְׁמָעותִּי )כמְִּעטַ( בחְַּייֵּכםֶ. במַַּּסָּע הַזהֶּ תּוכּלְו ללִמְדֹ עםִ ילַדְֵי הָאָדָם הַקַדְּמוןֹ, לבְקֵַרּ בבְּיֵת הַסֵּפרֶ ביְּוָןָ הָעתִַּיקָה, ולּגְלַוּתֹ אֵיך הִשׁתְַּנוּ הַּלמִּּודִּים במַַּּהְפּכֵהָ הַתַּעשֲיִׂתִָּית ובּמְַהְפּכֵתַ הַמֵּידָע שֶׁל ימֵָינו. תִּמְצאְו בּוּ גםַּ תְּשׁובּותֹ לשְִׁאֵלותֹ חֲשׁובּותֹ, כמְּו "מִי הִמְציִא אֶת הַסֶּנדְְוּיִץ'?" ו"ְאֵילו תֵּּרוצּיִם הָיו לּיַלְּדִָים שֶׁל פּעַםַ?" או "למָָּה מורִֹים כוּעֹסֲִים?" ו"ְלמָָּה כדְַּאי ללָכֶתֶ לבְיֵת סֵפרֶ )גםַּ אִם לפִעְמִָים מְשַׁעמְֵם שָׁם(?"
שׁהַֹם סמְִיט הִיא סופֹרֶֶת ילְדִָים עטֲורַּת פּרְָסִים. ביֵּן סְפרֶָיהָ: "ילֶדֶ עיִר", "שִׁשָּׁה גבִּוּרִֹים גדְּולֹיִם", "הָאַגדָּותֹ שֶׁלנָּו"ּ
ו"ְדודָֹה לאֵָה מֵאֵת שׁומִּישׁ".
עיֵנתַ צרְָפתִָי, מבִכְּיִרֵי המַאְּיַרְִּים ביְּשְִרָׂאֵל, הִיא יוצֹרֶֶת הַבלְּוגֹ "דְבּרִָים שֶׁמְּעצַבְנְּיִם אותִֹי".