תיאור:
מה מניע אישה, שאינה סופרת ואינה היסטוריונית, לכתוב גילוי דעת על תהליך היסטורי/פוליטי/סוציולוגי סביב השאלה:
איך הפכו ניצולי שואה בישראל מנכס יקר לנטל יקר במהלך שנות חייהם?
ב-1945 ניצולי שואה משוחררים אבל עדיין מתעכבים במחנות עקורים, זכו לביקור של מנהיגים ציוניים, ששכנעו את רובם לעלות ארצה.
ב-1947 עשרות אלפי ניצולים התגייסו למלחמת השחרור לצד הלוחמים מהיישוב.
ב-1953 גרמניה התחילה לשלם פיצויים לניצולי השואה על סבלם מידי הנאצים. ממשלת ישראל החליטה לקחת לעצמה כשני שלישים מכספם ואת הנותר "לתת" לניצולים עצמם. בכך, למעשה, כספי הפיצויים של הניצולים הצילו את המדינה מקריסה כלכלית.
ב-1954, ממשלת ישראל חוקקה את "חוק נכי המלחמה בנאצים תשי"ד-1954" כדי להבטיח את המשך חלוקת הפיצויים בין קופת המדינה לבין הניצולים בישראל. ב-2013, שנה שבה כלכלת מדינת ישראל כבר נמנית בין החזקות ביותר במערב, שרידי ניצולי השואה כבר קשישים, רובם חולים, וחלקם חיים בעוני מחפיר, ממשלת ישראל ממשיכה לגזול את רוב כספי הניצולים שלנו על בסיס חוק החירום משנת 1954.
והשאלה למה?!
מחיר: 45.00 ₪