ספר זה, מאת הפסיכואנליטיקאי והתיאורטיקן בנו רוזנברג, הוא בבחינת פנינה מטא-פסיכולוגית המהווה שיא מתוחכם ומדויק של המסורת הפרוידיאנית. רוזנברג מחלץ מהמאמר של זיגמונד פרויד, "הבעיה הכלכלית של המזוכיזם" (1924), את מירב המסקנות הקליניות והתיאורטיות המתחייבות ממנו, מסקנות שפרויד עצמו לא תמיד מיצה עד תום. פרויד מדגיש בפתח מאמרו: "אם עקרון העונג חולש על התהליכים הנפשיים, כך שתכליתם המידית היא הימנעות מאי-עונג והשגת עונג, אזי המזוכיזם הוא למעשה חסר פשר". רוזנברג ממשיך לתור אחר ה"פשר" של המזוכיזם, כל זאת בעקבות תיאורית הדחפים החדשה שהציע פרויד בשנת 1920.