הקורא המודרני נוטה לקרוא את הפילוסופיה העתיקה כתרגיל מופשט ´´אקדמי´´ במהותו. הפילוסוף ´´מתפלסף´´, זוהי התפיסה המקובלת במערב מאז חזרה אליו הפילוסופיה היוונית במאה ה-12. מטרתו של הפילוסוף על פי גישה זו היא להסביר את העולם ולא לשנותו, לתאר את מהות הטוב ולא לדחוף בני אדם לעשותו. תרגום ההלכה למעשה היא תפקידם של אחרים.
בספר זה מראה פייר אדו כי בעולם העתיק הייתה הפילוסופיה בראש ובראשונה מדריך לחיים של מצוינות מוסרית. הדיון המופשט נועד להצדיק ולהסביר את דרך החיים הזאת. אוהב החכמה הקדיש את חייו לתרגילים הרוחניים שנועדו להפוך אותו לאדם טוב יותר. פילוסוף הדורש נאה ואינו מקיים נאה, בגופו וברוחו, את צווי החכמה, לא נחשב בעולם העתיק לאוהב חכמה אמיתי. הפרדת ההלכה מן המעשה בפילוסופיה המערבית הפכה אותה ´´לאקדמית´´ בדרך שהאקדמיה של אפלטון מעולם לא הייתה.