החיים של אליזבת קלירי לא פשוטים: חברתה הטובה סיליה
נעלמת כל הזמן, אבא שלה מופיע פתאום אחרי היעדרות ממושכת,
התקשורת שלה עם אמה מתמצה בפתקים שהן משאירות זו לזו על
המקרר, ונוסף על כל אלה - המורה לאנגלית מאלץ את הכיתה
לכתוב מכתבים (על נייר!!!) לזר מוחלט מבית הספר השכן.
"שלום לך מישהו זר לגמרי ולחלוטין, הדבר הראשון שיש לי
להגיד לך הוא שאני שונאת דייסה. אני ממש שונאת דייסה.
ואתה יודע משהו? אם אתה קצת אוהב דייסה? זאת אומרת, אפילו
טיפ-טיפה? זאת אומרת, נניח שהיית הולך לאיבוד בהרי ההימליה,
אוקיי, ונניח שכבר איזה שבע שנים לא אכלת שום דבר חוץ
מחטיף מארס, אוקיי, ואתה ממש קופא מקור וכל האצבעות שלך
נושרות לך, אוקיי, ואתה מסתכל מאחורי סלע כזה ומגלה מאחוריו
מין קערה כזאת מלאה בדייסה? ונניח שהיית אפילו חושב לאכול
את הדייסה? טוב, אז פשוט אל תטרח אפילו לכתוב אליי, אוקיי?
אני לא רוצה להעליב אותך או משהו כזה, אבל אני לא רוצה
שום קשר אתך. אני ממש ממש שונאת דייסה"...