על גופנו יש צלקות, על בשרנו יש שריטות.
הדביקו עלינו תוויות וגרמו לפגיעה בנו,
אותה תווית הפכה למציאות שלנו,
אותה צלקת הגדירה אותנו.
ניפצנו מראות כשהבטנו בהן כי שנאנו את מה שהשתקף,
סירבנו לקבל מישהו שאוהב.
לא האמנו לאותו אדם שהעז להתקרב,
לא הסכמנו לראות את האמת.
זייפנו חזות מושלמת ועטינו מסכות,
טיפחנו תקוות שווא מסיפורי אגדות.
אבל בכל זאת שכחנו את עצמנו,
שכחנו שכולם שרוטים מהחיים ושהאחר הוא אני.
שכחנו לקבל את עצמנו ולזכור שלהיות שונה זה לא בהכרח משהו רע. בתוך המערבולת נלחמנו על לא ליפול, נלחמנו לשרוד את הלהבות ולהגיע אל חוף מבטחים.
ומי יודע, אולי באמת נקום לעולם טוב יותר?

זהו ספר המעורר נושא קריטי ואקטואלי המאפיין את גיל ההתבגרות ובא לידי ביטוי דרך מוסדות חינוך: חרם, השפלה, בושה וביקורתיות-יתר. הספר נותן במה לכל ילד או ילדה שמרגישים לעיתים שהם אינם שייכים, ואף מתייחס לילדים ולבני נוער הפוגעים ומגלה את חולשתם. הוא כתוב בשפה מרגשת ונוגע בנושאים קשים ומטלטלים, שמדברים אל ליבם, ושביכולתם לעורר בהם חשבון נפש. 

לקום לעולם טוב יותר עשוי להביא לשינוי של ממש. אותם נערים ונערות מתחברים לחבורה ומוצאים נחמה זה בזה. הם מוצאים את הדרך ל"אזור אומץ", ולחשוף את רצונם האמיתי: להיות נאהבים בזכות מי שהם.